תארו לעצמכם שאתם סוף סוף מגיעים למקום שחלמתם וחיכיתם להגיע אליו במשך המון זמן. מה הדבר הראשון שהייתם עושים? כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, המצווה הראשונה שהם קיבלו הייתה לבנות מזבח. זו הייתה הדרך שלהם להגיד תודה ענקית לה' על כך שהם סוף סוף הגיעו לארץ המובטחת.
המזבח נבנה דווקא על הר עיבל. זהו הר יבש בלי הרבה צמחים, והוא גם ההר שעליו נאמרו הקללות. אז למה לבנות את המזבח דווקא שם? קודם כל, כדי ללמד אותנו שאפשר להיות קרובים לה' ולשמוח בכל מקום, גם אם הוא לא נראה פורח ויפה מבחוץ. בנוסף, המזבח נבנה שם כדי לשמח ולנחם את השבטים שעמדו על ההר הזה, ולתת להם הרגשה טובה של קדושה וקרבה לה'. המעמד הזה הזכיר את מה שקרה בהר סיני, ובו בני ישראל הבטיחו מחדש להיות העם של ה' ולהפיץ את האמונה בו בעולם.
המזבח שנבנה היה מִזְבַּח אֲבָנִים, כלומר הוא נבנה מאבנים מיוחדות שהיו נפרדות לגמרי מהאבנים שעליהן בני ישראל כתבו את התורה. על אבני המזבח נאמר הכלל לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. המשמעות היא שאסור היה להשתמש בכלי עבודה מברזל כדי לחתוך, לשבור או לעצב אותן. האבנים של המזבח היו חייבות להישאר שלמות לגמרי, בדיוק כפי שהן בטבע, בלי שום פגיעה קטנה או שריטה.