דברים, פרק כ״ז, פסוק י״ב

עם הכניסה לארץ ישראל, בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, נערך מעמד ברית לאומי שבו התחלקו השבטים לשתי קבוצות, כאשר שישה מהם עמדו עַל הַר גְּרִזִים והשאר על הר עיבל. השבטים שנבחרו לעמוד על הר הברכה הם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן, כולם בניהן של האמהות רחל ולאה, והם מחוברים בפסוק באות וי"ו כדי לבטא אחדות וערבות הדדית. אף על פי שנאמר כי אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, השבטים לא בירכו בעצמם, אלא רק ענו אמן בעת שזקני הלוויים ניצבו בעמק מול ההר והכריזו את הברכות. חלוקה זו מסבירה כיצד שבט לוי נמנה עם העומדים על ההר, שכן בעוד זקני השבט עמדו למטה סביב ארון הברית, שאר בני השבט עמדו למעלה יחד עם אחיהם. הצבתו של שמעון בצד הברכה נועדה למתק את מידת הדין הקשה שלו, מאחר שלא זכה לברכה מפורשת ממשה לפני מותו.