עצמו רגע את העיניים ונסו לדמיין את אחד האירועים הכי מרגשים ועוצמתיים שקרו לעם ישראל רגע אחרי שהם נכנסו לארץ. כל העם מתחלק לשתי קבוצות גדולות. שישה שבטים עולים על הר אחד שנקרא הר גריזים, ושישה שבטים עולים על ההר שממול, הר עיבל. למטה בעמק שבין ההרים, עומדים הכהנים יחד עם ארון הברית וחלק משבט לוי. הלוויים מסתובבים לכיוון הר גריזים ומכריזים בקול רם ברכה מיוחדת, וכל העם עונה יחד "אמן". אחר כך הם מסתובבים להר עיבל ומכריזים אזהרות חשובות, ושוב כולם עונים "אמן".
אולי תשאלו את עצמכם: אם הלוויים עמדו למטה בעמק, איך יכול להיות שכתוב ששבט לוי עמד עַל הַר גְּרִזִים? התשובה היא שהשבט התחלק. המבוגרים שעבדו במשכן ובעבודת הקודש עמדו למטה בעמק, אבל שאר בני השבט, הילדים, הזקנים והנשים, עמדו על ההר יחד עם כולם.
ומה הכוונה במילים לְבָרֵךְ אֶת הָעָם? השבטים שעמדו על ההר לא בירכו בעצמם, אלא עמדו שם בזמן שהלוויים בירכו אותם. כשהם ענו "אמן", זה נחשב כאילו הם ממש אמרו את הברכה בעצמם. הלוויים שעמדו באמצע היו בעצם הנציגים של כולם, וכך כל העם לקח אחריות אחד על השני.
השבטים שנבחרו לעמוד על הר הברכה הם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. כולם בנים של האמהות רחל ולאה. שימו לב לאות ו' שמחברת ביניהם. החיבור הזה בא להראות שכל השבטים מאוחדים ואוהבים, וזה מתקן את המריבות שהיו פעם בין האחים של יוסף. אגב, משה רבנו דאג במיוחד ששמעון יעמוד בצד של הברכה, כדי לשמח אותו ולברך אותו לפני שמשה נפטר.
כדי שיהיו בדיוק שישה שבטים על כל הר, ראובן וזבולון עברו להר עיבל. למה דווקא הם? כדי שהשבטים האחרים שעמדו שם לא ייעלבו מכך שהזיזו אותם. בנוסף, זבולון היה ידוע כמי שעוזר ותומך בלימוד התורה, ולכן הזכות המיוחדת שלו הביאה איתה הרבה אור וברכה גם להר השני. ראובן עמד שם כדי שכולם יראו וידעו שהוא נקי מחטאים שהיו בעבר, ולכן הוא לא פוחד לעמוד במקום של האזהרות.
למה בעצם התורה מפרטת כל כך את האזהרות למי שעושה מעשים רעים, ולא מפרטת באותה צורה את הברכות? כדי ללמד אותנו שאי אפשר לעשות רק מעשה אחד טוב ולחשוב שזה מספיק. האזהרות האלו מדברות בעיקר על דברים לא טובים שאנשים עושים בסתר, כששאף אחד לא רואה. התורה מזכירה לנו שגם אם אף אדם לא רואה אותנו, ה' תמיד רואה, ולכן אנחנו צריכים להיות ישרים וטובים גם כשאנחנו לגמרי לבד. הברכות האמיתיות והגדולות ביותר על המעשים הטובים שלנו, נשמרות לנו לעולם הבא.