קרה לכם פעם שהרגשתם שקיבלתם את המקום הכי מיוחד וחשוב מכולם? משה רבנו מברך את שבט בנימין ונותן לו תפקיד מדהים, להיות המארח של ה'. משה קורא לבנימין יְדִיד ה', כלומר האהוב של ה'. למה דווקא הוא זכה לכינוי כזה? כי בנימין היה מיוחד מאוד: הוא היחיד מבין האחים שנולד בארץ ישראל, הוא לא היה שותף במכירה של יוסף, והוא היה צדיק אמיתי.
בגלל שהוא היה כל כך אהוב וצדיק, ה' בחר שבית המקדש ייבנה דווקא בשטח שלו, בירושלים. הברכה מבטיחה שבנימין יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, כלומר שהוא יחיה בשלווה, ברוגע ובביטחון מלא. משה מוסיף שה' חֹפֵף על בנימין. המילה הזו אומרת שה' מכסה אותו, שומר עליו ומגן עליו. ההגנה הזו היא כׇּל־הַיּוֹם, כלומר לתמיד ולנצח. מאז שבית המקדש נבנה בירושלים, הנוכחות של ה' לא עברה לשום מקום אחר.
אבל איפה בדיוק נבנה בית המקדש בשטח של בנימין? משה אומר וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן. בית המקדש לא נבנה בנקודה הכי גבוהה של ההר, אלא קצת יותר נמוך, בדיוק כמו שהכתפיים שלנו נמצאות קצת מתחת לראש. למה? כדי ללמד אותנו על ענווה וצניעות. המקום שבו ה' בוחר לשכון לא צריך להיות המקום הכי גבוה ומתגאה, אלא דווקא מקום צנוע ועניו.