יצא לכם פעם להרגיש שיש לכם תכונה שקצת מסבכת אתכם, אבל אז למדתם להשתמש בה למשהו ממש טוב? זה בדיוק מה שקרה לשבט לוי. בעבר הם נטו לכעוס מהר, אבל עם הזמן הם למדו לקחת את האנרגיה החזקה הזו ולהשתמש בה רק כדי לעשות דברים טובים ולעבוד את ה' בנאמנות. בגלל השינוי המדהים הזה, משה רבנו מעניק להם עכשיו ברכה מיוחדת.
כאשר כתוב וּלְלֵוִי אָמַר, משה בעצם לא מדבר ישירות אל השבט, אלא מתפלל עליהם פנים אל פנים מול ה'. הוא מזכיר את תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, שהם שמות קדושים שהיו בתוך חושן המשפט של הכהן הגדול ועזרו להדריך את עם ישראל. בדרך כלל אומרים קודם "אורים" ורק אז "תומים", אבל כאן הסדר הפוך. הסיבה לכך היא שהמילה תומים מזכירה תמימות ומידות טובות, והמילה אורים מזכירה אור וחוכמה. הסדר הזה בא ללמד אותנו שקודם כל אדם צריך להיות טוב וישר, ורק אחר כך הוא יכול לזכות להארה ולחוכמה.
את הכלים הקדושים האלו נתנו לְאִישׁ חֲסִידֶךָ. הכוונה היא בראש ובראשונה לאהרן הכהן, שהיה אדם כל כך טוב לב, עד ששמח מכל הלב כשאחיו הצעיר משה נבחר למנהיג. התואר הזה מתאים גם לכל שבט לוי שהתנהג בצורה כל כך טובה.
ההליכה במדבר הייתה מלאה באתגרים, ומשה אומר אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה. המילה מסה פירושה ניסיון. ה' בחן את שבט לוי שוב ושוב, והם תמיד עברו את המבחן בהצלחה. בזמן שאחרים התלוננו או עשו טעויות, הלוויים נשארו נאמנים לגמרי לה'. אפילו ברגעים קשים של ויכוחים, כמו במקרה שנקרא תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה, ה' ראה שאהרן נשאר שלם באמונה שלו ולא הפסיק לסמוך על ה' לרגע אחד.