ברכת משה לשבט דן מציירת תמונה עזה של כוח, זריזות ועוצמה אסטרטגית. היא מאפיינת את השבט ככוח מגן רב־עוצמה, ושואבת השראה מדמותו של חיית הטרף כדי לתאר את גבורתו הצבאית, את המציאות הגיאוגרפית שלו ואת ייעודו ההיסטורי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדימוי גּוּר אַרְיֵה נובע ממיקומו הגיאוגרפי של השבט. דן שכן על אזור הספר, בגבול הארץ, ושימש כמשמר עורפי המגן על עם ישראל מפני חדירת אויבים. שבט העומד בחזית ונדרש לשמירה מתמדת נמשל בטבעיות לאריה בשל הערנות והגבורה הנדרשות ממנו [רש"י, רא"ש, דעת זקנים]. מעבר לכך, האריה מסמל את מידת הדין, בהלימה לברכת יעקב שדן ידין את עמו. שופט נדרש להיות בעל לב אמיץ כארי, שאינו ירא מפני בעלי דין אלימים ותקיפים [כלי יקר, רבנו בחיי].
הבחירה להמשילו דווקא לגּוּר אריות, ולא לאריה בוגר, נועדה להדגיש כוח נעורים מתפרץ ומהירות רבה. בניגוד לאריה זקן ודשן, הגור קל ברגליו ורץ במהירות לעבר הטרף [אברבנאל], מה שמעיד על גבורה יתרה שכבר ניכרת בשלבי נעוריו [מלבי"ם].
המילה יְזַנֵּק היא מילה נדירה במקרא, והפרשנים מסבירים אותה במשמעות של קפיצה, דילוג למרחוק או קילוח מתפרץ [אבן עזרא, רש"ר הירש, שטיינזלץ]. גישה ייחודית מפרשת מילה זו כתיאור של נשימה עמוקה וקול שאגה דק שמשמיע האריה, המטיל אימה על הצאן וגורם לו ליפול לפניו [העמק דבר].
הביטוי מִן הַבָּשָׁן מעורר קושי גיאוגרפי, שכן נחלתו המקורית של שבט דן הייתה באזור מישור החוף והשפלה, ולא בבשן הצפוני. כדי ליישב זאת, מציעים הפרשנים כמה אפיקי חשיבה:
מצד אחד, יש המפרשים זאת על רקע מקורות המים. הזינוק מתייחס לנהר הירדן, שנובע מחלקו הצפוני של דן (אזור פמיאס) ומקלח את מימיו מאזור הבשן כדי להשקות את נחלת השבט. אפילו שמו של הנהר, "ירדן", רומז לכך שהוא יורד מנחלת דן [רש"י, רא"ש, בכור שור].
מצד שני, פרשנים רבים רואים בכך תיאור של התפשטות טריטוריאלית. כשם שנחשול מים מזנק ממקום אחד ומתפצל, כך שבט דן, שנדחק מנחלתו הדרומית, "זינק" ודילג צפונה, נלחם בעיר לשם (הסמוכה לבשן) וכבש לעצמו נחלה נוספת בשתי זרועות נפרדות [רש"י, רש"ר הירש, שטיינזלץ, אברבנאל].
גישה שלישית גורסת כי הבשן אינו מתייחס לנחלת השבט, אלא משלים את משל האריה. הבשן היה אזור הררי ועשיר במקנה שמן ובחיות טרף. גור האריה מדלג מהרי הבשן כדי לטרוף [אבן עזרא, חזקוני]. שפע המזון בבשן כה רב, עד שאריה יזנק ויעזוב אותו רק אם הוא בטוח לחלוטין ביכולתו לצוד טרף במקום אחר וכך גם שבט דן יוצא למלחמותיו מתוך ביטחון מוחלט בניצחונו [ספורנו, הכתב והקבלה].
ברובד ההיסטורי והאישי, פרשנים רבים מזהים בפסוק זה נבואה ממוקדת על שמשון הגיבור, שיצא משבט דן. שמשון גילם באישיותו את דמותו של גור האריה הבודד, שצלחה עליו רוח ה', והוא זינק והכה בפלשתים בפתאומיות ובכוח עצום, ללא עזרת צבא או שבטים אחרים, ממש כשם שגור אריה מזנק על טרפו [אור החיים, רלב"ג, תולדות יצחק, אברבנאל].