ברכתו של משה לשבט יוסף משלבת בין שפע חקלאי לעוצמה צבאית ומלכותית. יוסף, המשביר וזן את העולם, נמשל לשור, חיה המסמלת פריון, כוח וריבוי תבואה. כשם שהאריה נחשב למלך חיות הבר, כך השור נחשב ל"מלך" בקרב הבהמות המבויתות [ספורנו, מלבי"ם, רא"ש, רבינו בחיי].
המילים בְּכוֹר שׁוֹרוֹ מתייחסות ליוסף עצמו, שזכה בבכורה שהועברה אליו מראובן [ספורנו, ביאור שטיינזלץ, The Torah], או למנהיג הראשון שיצא מזרעו [חזקוני, הדר זקנים]. רוב הפרשנים מזהים מנהיג זה כיהושע בן נון, שהיה המלך והשליט הראשון משבט אפרים [רש"י, רמב"ן, בכור שור]. גישות אחרות רואות בכך רמז לגדעון שיצא ממנשה הבכור [אור החיים], או התייחסות עתידית למשיח בן יוסף שינהיג את המלחמות באחרית הימים [רלב"ג, שפתי כהן, אדרת אליהו]. הברכה הָדָר לוֹ מבטאת את הוד המלכות והזיו שניתנו ליהושע, כפי שהאציל עליו משה מרוחו [רש"י, רמב"ן, אדרת אליהו], ויש שפירשו שההדר נובע מטבעו הנדיב של יוסף, שחסדיו ומעשיו הטובים מתקבלים בחן וביופי [העמק דבר].
הדימוי מתרחב במילים וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. הראם מתואר כיצור עצום, קדום ואגדי [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מצביעים על שילוב ייחודי: לשור יש כוח פיזי רב אך קרניו אינן נאות וקצרות, ואילו לראם יש קרניים יפות ונישאות למרחוק אך כוחו פחות. ברכת יוסף מאחדת את היתרונות של שניהם, העוצמה הקשה של השור יחד עם היופי, ההוד והטווח הארוך של קרני הראם [רש"י, רמב"ן, העמק דבר]. הקרן עצמה משמשת בנביאים כסמל אוניברסלי לכוח, לממשלה ולשפע שנובע ממקור פנימי בלתי פוסק [אם למקרא].
באמצעות קרניים אלו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ. פעולת הנגיחה, המאפיינת את השור, מסמלת כיבוש וניצחון צבאי. אף שיהושע כבש רק את ארץ כנען שניצבת במרכז העולם, המקרא מתאר ניצחון עד קצוות הארץ, משום שלכל מלכי העולם היו נחלות וארמונות בארץ ישראל החשובה. לכן, כאשר יהושע הכניע את שלושים ואחד המלכים, היה הדבר שקול לניצחון על מעצמות העולם כולו [רש"י, שפתי חכמים]. לחלופין, המשמעות היא שקרניו יגיעו וירחיקו את האויבים עד קצוות הארץ [העמק דבר, רש"ר הירש].
סיום הפסוק, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, מפרש מי הן אותן קרניים עוצמתיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקרניים מסמלות את שני השבטים שיצאו מיוסף: הקרן הימנית היא אפרים והשמאלית היא מנשה [רמב"ן, ביאור יש"ר]. מבחינה היסטורית, המספרים מתייחסים להישגיהם הצבאיים: ה"רבבות" הם עשרות האלפים שהכה יהושע משבט אפרים, וה"אלפים" הם חללי מדין הרבים שהכה גדעון משבט מנשה [רש"י, חזקוני, אור החיים]. העובדה שאפרים זכה לרבבות בעוד מנשה הבוגר ממנו זכה לאלפים, מהווה הגשמה מדויקת של ברכת יעקב, שקבע כי האח הצעיר יגדל ויעלה על אחיו הבכור [אבן עזרא, רא"ש, ביאור שטיינזלץ].