ברכת משה לשבט נפתלי מציגה תמונה אידיאלית של שלמות, שבה מתמזגים עושר חומרי, ברכה אלוהית, ומידות נפש מתוקנות. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהברכה מתמקדת בשפע החקלאי הייחודי של נחלת השבט, לצד אופיו המסתפק במועט.
המילים שבע רצון מתארות את נפתלי באמצעות שם תואר [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. מצד הטבע, ארצו של נפתלי ממהרת להבשיל את פירותיה, כך שיושביה באים על סיפוקם מיד ואינם צריכים להתאוות ולהמתין לפרי [רש"י, ספורנו, בכור שור, חזקוני]. מן ההיבט האישיותי, נפתלי התברך במידת ההסתפקות במועט, והוא בבחינת "שמח בחלקו". שילוב זה של עשירות חומרית יחד עם שמחה פנימית הוא העושר השלם והאמיתי [העמק דבר, תולדות יצחק, מלבי"ם, אלשיך]. בנוסף, יש המפרשים כי הוא שבע מרצונו וברכתו של ה' [רמב"ן, רבנו בחיי], או שניחן בתכונה חברתית מיוחדת של ריצוי בני אדם ונכונות למלא את חפצם [אברבנאל].
ההבטחה ומלא ברכת ה' נקשרת ישירות לברכת יעקב לנפתלי, "הנותן אמרי שפר". כאשר עוברי אורח רואים את פירותיו המובחרים והמוקדמים של נפתלי, הם מיד משבחים, מודים ומברכים את ה' על פלאי הבריאה והשפע [כלי יקר, רא"ש, בכור שור, הדר זקנים]. על דרך הדרש, חז"ל למדו מפסוק זה על מעלת האדם המברך על "כוס של ברכה" כשהיא מלאה, שזוכה לנחלה בלי מצרים ולשני עולמות [תורה תמימה, רא"ש, דעת זקנים].
הביטוי ים ודרום ירשה מתפרש במישור הגיאוגרפי והרוחני כאחד. המילה ירשה מפורשת כלשון ציווי, כפי שמוכח מטעמי המקרא המטעימים את ההברה שלפני האחרונה [רש"י, נתינה לגר, ברכת אשר]. מבחינה גיאוגרפית, הפרשנים מסכימים כי נחלתו של נפתלי כללה את ים כנרת, הידוע בפירות גינוסר המתוקים שלו, וכן רצועת יבשה בדרומו של הים שנועדה לפרישת רשתות דיג [רש"י, ספורנו, שפתי חכמים, ביאור שטיינזלץ]. פרשנים אחרים מסבירים כי נחלתו תתרחב ותתפשט לכיוון מערב (ים) ולכיוון דרום [אבן עזרא, שד"ל, אברבנאל].
ברובד הרוחני והסמלי, הים והדרום מייצגים שלמות עמוקה יותר. הים נמשל לרוחבה של התורה ולחכמה, ואילו הדרום מייצג את אורו של העולם הבא ואת הבינה [רמב"ן, רבנו בחיי, שפתי כהן]. שילוב זה מעיד על כוחו של נפתלי לקלוט שמועות ודברי תורה כים, ולחדש חידושים מדעתו כחכמי הדרום, תוך יכולת להסבירם ולהנחילם לרבים בנחת [העמק דבר].