ברכת יוסף מתמקדת בעושר החקלאי והרוחני הייחודי של נחלתו, תוך שימת דגש על הטופוגרפיה ההררית המאפיינת את שטחי אפרים ומנשה. הברכה מצביעה על כך שהשפע אינו מגיע רק ממקורות שמימיים, אלא נובע ישירות מן הקרקע הפורייה של אזור מחייתם [ביאור שטיינזלץ, רלב"ג].
בביאור מילות הפסוק, המילה מראש מובנת כביטוי לדבר המובחר, היקר והמעולה ביותר, בדומה לבושם משובח [אבן עזרא, רבינו בחיי, אבי עזר, ביאור יש"ר]. המילה ממגד מתארת את הטוב, השפע והמתיקות [אבן עזרא, בכור שור].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמקדת בממד החקלאי של ההרים. בשל גובהם של ההרים בנחלת אפרים, פירותיהם זוכים לשמש רבה ומקדימים להבשיל לפני שאר אזורי הארץ [רש"י, רא"ש, מזרחי, בכור שור]. מעבר לכך שפירות ההרים נחשבים לטובים ומשובחים מאלו של העמקים [רבינו בחיי], נחלתו של יוסף התברכה בגידולים מיוחדים. יש המפרשים כי הררי קדם מצמיחים עשבי רפואה נדירים וסגוליים שאינם מיועדים לאכילה, ולכן זכו לתואר "ראש", ואילו גבעות עולם מצמיחות מיני מאכל ייחודיים הגדלים דווקא בהרים שבהם יש שלג תמידי [העמק דבר], וכן תמרים וגפנים הגדלים על סלעים [מלבי"ם]. בנוסף, גבעות עולם מתפרשות כגבעות פוריות המניבות פירות באופן תדיר ולעולם אינן פוסקות מתנובתן, אפילו בעתות של עצירת גשמים [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, נתינה לגר].
לצד הפירוש החקלאי, פרשנים רבים מציעים רובד היסטורי-בריאתי. על פי גישה זו, הררי קדם הם הרים שקדמו לשאר ההרים ונבראו כבר בששת ימי בראשית. בשל קדמותם, שורה עליהם ברכה מיוחדת והשגחה של ה' שהיא קדומה ואינה מצויה בהרים שנוצרו מאוחר יותר [רש"י, חזקוני, ביאור יש"ר, אדרת אליהו, שפתי חכמים, ברטנורא]. קדימות זו מתבטאת גם בכך שהרי יוסף שבהם שכנה שילה, קדמו בקדושתם להר הבית שבירושלים [צפנת פענח].
רובד נוסף ומרכזי בפרשנות מעניק לפסוק משמעות רוחנית וסמלית, הקושרת את הנוף הפיזי למייסדי האומה. הפרשנים מסכימים כי הררי קדם רומזים לזכות האבות, בעוד שגבעות עולם רומזות לזכות האמהות [ספרי, תורה תמימה, צפנת פענח, אלשיך]. חלוקה זו נשענת על כך שההרים, ששמם בלשון זכר, מייצגים את כוח ההשפעה והנתינה, ואילו הגבעות, ששמן בלשון נקבה, מייצגות את כוח הקבלה [תורה תמימה]. בהקשר של יוסף, הברכה מדגישה את החיבור העמוק שלו ליעקב אביו, ולרחל אמו שבמיטתה שרתה השכינה. בזכות חיבור זה, יוסף זכה שהשכינה תשרה עמו גם בגלות מצרים, וזכות זו היא שהעניקה לצאצאו, יהושע בן נון, את הכוח לנצח את מלכי כנען ולכבוש את הארץ מזכות התורה והאבות [אלשיך].