ברכתו של יוסף מגיעה לשיאה בשילוב ייחודי בין שפע חומרי עצום לבין השגחה אלוהית עליונה. לאחר שהתברך בפירות ההרים והגבעות, עוברת הברכה אל המישורים והעמקים.
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ מבטא את תנובתה המשובחת של ארץ המישור, כאשר המילה וּמְלֹאָהּ מתייחסת לכל מה שממלא את הארץ, החל מבני אדם ובעלי חיים ועד לאוצרות, מחצבים וכסף [רמב"ן, רבנו בחיי, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המפרשים כי ברכה זו נובעת ממיקומה הגיאוגרפי של נחלת יוסף על חוף הים, כך שהיא תתמלא בסחורות יקרות ובתבואות המגיעות מרחוק דרך נתיבי הסחר הימיים [רלב"ג, הכתב והקבלה]. גישה נוספת רואה בכך הבטחה שכל המינים והשפע הקיימים בעולם כולו ימצאו במרוכז בנחלתו [העמק דבר], וכי מתיקות הפירות תגיע ישירות מאת ה' [מלבי"ם].
השפע החומרי אינו שלם ללא הברכה הרוחנית, המבוטאת במילים וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה. רוב הפרשנים מסכימים כי האות יו"ד במילה שֹׁכְנִי היא תוספת דקדוקית, והמשמעות היא "שוכן", כלומר רצונו ונחת רוחו של ה' [רש"י, הכתב והקבלה, אדרת אליהו, בכור שור]. עם זאת, קיימות גישות שונות להבנת משמעות הסְנֶה. הגישה המרכזית קושרת זאת להתגלות ה' הראשונה למשה בסנה הבוער [רש"י, ספורנו, רבנו בחיי]. אזכור הסנה דווקא כאן נושא מספר משמעויות עמוקות: הוא מסמל את הבטחת ה' להיות עם ישראל בצרה [ספורנו, אור החיים, גור אריה]; הוא מייצג ענווה ושפלות, תכונה שאפיינה את יוסף שנותר בענוותנותו גם כשמלך במצרים [משכיל לדוד]; והוא מסמל השגחה נצחית – כשם שהסנה בער באש ולא אוכל, כך השפע של יוסף לא יפסק לעולם [ביאור יש"ר]. פרשנים אחרים סבורים כי הסנה אינו מתייחס להתגלות למשה, אלא להר סיני שנקרא כך על שם הסנה, ועליו שכן ה' זמן רב [רמב"ן, שד"ל, הטור הארוך].
גישה שונה לחלוטין מפרשת את המילה סְנֶה כפשוטה – קוצים ואזור חרב. לפי פירוש זה, הברכה היא שגם המקומות היבשים והקוצניים ביותר בנחלת יוסף יזכו לרצון ה' ויתברכו במים ובשפע [הכתב והקבלה, פענח רזא, בכור שור]. גישות נוספות רואות בכך רמז היסטורי-גיאוגרפי לכך שהשכינה תשרה בחלקו של יוסף, במשכן שילה [תורה תמימה, בכור שור], רמז ליהושע בן נון, מזרע יוסף, שישלים את הבטחת הגאולה שניתנה בסנה [נחלת יעקב], או רמז לכך שיוסף, בדומה למשה שהסתיר את פניו בסנה, שמר על עיניו מול אשת פוטיפר [דברי דוד].
כל השפע והרצון האלוהי הזה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף. המילה תָּבוֹאתָה מורכבת מבחינה דקדוקית מכפל אותיות, המשלבות עבר ועתיד או סימני נקבה כפולים, מה שמעצים את המשמעות ומדגיש שברכה זו תבוא אליו בשלמות ולרוב [אבן עזרא, הכתב והקבלה, גור אריה]. במובן הסמלי, כשם שיוסף בא ראשון לגלות מצרים, כך יזכה לבוא ראשון לגאולה [רבנו בחיי, צפנת פענח].
הברכה חותמת בתואר הייחודי וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. המילה נְזִיר מפורשת בשני אופנים עיקריים שמשלימים זה את זה. מצד אחד, לשון פרישות וריחוק – יוסף הופרש ונותק מאחיו כאשר נמכר לעבד במצרים [רש"י, אור החיים, בכור שור]. למרות הריחוק והניסיונות הקשים שעבר, הוא שמר על טהרתו, התנהג בנזירות מול פיתויי העולם, ועל כן ראוי לברכה [אור החיים, העמק דבר, רלב"ג, נתינה לגר]. מצד שני, המילה נגזרת מלשון נזר וכתר, המעידה על כך שיוסף זכה למלכות ולגדולה, והפך למושל על אחיו תוך שהוא מכלכל אותם בחסידות [ספורנו, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].