לאחר שמשה רבנו מסיים לברך כל שבט בנפרד, הוא פונה בפסוק זה אל האומה כולה במסר מסכם. הפסוק מאגד את כל הברכות הפרטיות – הצלחה חומרית, ניצחון במלחמה והישגים רוחניים – ומבהיר כי מקורן אינו בטבע או במזל, אלא בהשגחתו הייחודית של ה' על עמו.
ביחס לביטוי אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, הפרשנים נחלקים בשאלת קריאת המשפט ומשמעותו. הגישה המרכזית [רש"י, מזרחי, גור אריה, בכור שור] מסבירה כי זוהי פנייה ישירה לעם: דע לך, ישורון, שאין שום כוח עליון הדומה לאלוקים בכל אלוהי העמים. קריאה זו נשענת על הניקוד של האות כ' בקמץ, המלמד כי הכוונה היא "כמו האל" ולא "כמו האל של". לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה "אל" במשמעות של כוח וגבורה, ולפיה משמעות המשפט היא שאין שום אומה בעלת כוח ועוצמה כמו עם ישראל [העמק דבר, הטור הארוך, שפתי כהן]. כך או כך, עצם השימוש בשם "ישורון" רומז לתנאי: ההנהגה האלוקית המיוחדת הזו חלה על העם כאשר הם ישרים, תמימים ומקיימים את רצון ה' [צרור המור, מלבי"ם, רש"ר הירש].
הפסוק ממשיך ומתאר את אופן פעולתו של ה': רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ. הפרשנים מסכימים כי פעולת הרכיבה מסמלת שליטה, הנהגה וממשלה מוחלטת. כשם שהרוכב שולט בסוס ומכוון אותו בניגוד לטבעו החופשי, כך ה' שולט במערכות השמימיות, בטבע ובמזלות [אור החיים, רבנו בחיי, תולדות יצחק, אברבנאל]. ה' הופך את השמים למרכבתו ומשדד את מערכות הטבע במיוחד כדי לעזור לישראל ולהילחם עבורם.
חלקו האחרון של הפסוק, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים, ממשיך את הרעיון הקודם, והפועל "רוכב" מתייחס גם אליו: ה' רוכב בגאותו על השחקים [רש"י, שד"ל]. עם זאת, הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין "שמים" ל"שחקים". בעוד שהשמים מייצגים את מערכות הטבע וההשפעה הרגילה על העולם, השחקים הם רקיע עליון ונעלם יותר, המסמל הנהגה ניסית ופלאית שמעל לטבע. משם, לפי המדרש, נטחן המן לצדיקים [העמק דבר, צרור המור, ביאור יש"ר].
שילוב שני החלקים יוצר תמונה שלמה של ההשגחה: רֹכֵב שָׁמַיִם מתאר את עזרת ה' המגיעה דרך הטבע והשפע הרגיל, ואילו וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים מתאר את התערבותו העוצמתית באמצעות ניסים גלויים ובלתי רגילים [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
על דרך הסוד והמדרש, חלק מהפרשנים [רבנו בחיי, שפתי כהן] רואים בפסוק תיאור של מערכת יחסים הדדית התלויה במעשי העם. כאשר ישראל עושים את רצון ה', הוא קרוב אליהם, פועל דרך הטבע ומוריד שפע ("רוכב שמים"). אך כאשר אינם עושים את רצונו, הוא מסתלק ומתרחק בגאותו אל מרום השחקים. מנגד, יש המפרשים כי עצם קיומם של השמים והשחקים תלוי בעם ישראל, וכביכול ה' נעזר בזכויותיהם כדי לקיים ולהנהיג את עולמו [שפתי כהן].