לקראת סיום ברכות משה לשבטים, מופיעה ברכה ייחודית המהווה גשר בין הברכה הפרטית לייעוד הלאומי. הפרשנים נחלקו למי מופנית ברכה זו: יש הסבורים כי היא ממשיכה את הברכה לשבט אשר, שכן נחלתו שכנה על גבול הארץ [רמב"ן, אבן עזרא, רבנו בחיי], בעוד אחרים רואים בה מעבר לברכה כללית המופנית לכלל עם ישראל, ומבטיחה את שלמות הארץ, האומה וגבולותיה [רש"י, ספורנו, רש"ר הירש].
בביאור המילים בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ, הגישה המרכזית קושרת את המילה מִנְעָלֶךָ למשמעות של מנעול ובריח. לפי פירוש זה, ערי הספר של הארץ יהיו חזקות ונעולות בפני אויבים, כאילו הוקפו בדלתות נחושת ובריחי ברזל המונעים מהם לחדור פנימה או לשלול את אוצרות הארץ [רמב"ן, רש"י, ספורנו, תולדות יצחק]. פירוש אחר, הנשען על הגיאוגרפיה, מסביר כי הרי הארץ המקיפים אותה יהיו עשירים במחצבים של ברזל ונחושת [אבן עזרא, רש"י, רבנו בחיי].
מנגד, גישה ציורית יותר מפרשת את המילה במשמעות של נעליים ומלבוש הגוף. לפי גישה זו, הברכה מבטיחה בריאות איתנה, כך שגידי ועצמות האדם, המהווים את "מנעולי" הגוף, יהיו חזקים כברזל ונחושת בזכות שפע שמן הזית שבו התברך השבט, המזין ומחזק את הגוף [רא"ש, דעת זקנים, בכור שור]. פרשנות ייחודית נוספת לוקחת את המושג לעולם הרוחני, ומסבירה כי "מנעלי" ישראל הם התקבצותם יחד בבתי הכנסת לתפילה. אגודה זו נועלת ומגבשת אותם יחד, ומגינה עליהם כחומת ברזל ונחושת בעתות מלחמה וצרה [העמק דבר].
חלקו השני של הפסוק, וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ, מציג אתגר פרשני סביב המילה הנדירה דָּבְאֶךָ. הפרשנים מציעים מספר דרכים להתמודד עמה, תוך יצירת משמעויות שונות לברכה כולה. גישה אחת מסבירה כי האותיות ד' ו-ז' מתחלפות, כך שהמילה היא למעשה "זבאך" (מלשון זיבה ושפע). לפיכך, הברכה היא שארץ ישראל תזוב שפע של שמן וכל טוב לאורך כל ימי חייך [רמב"ן, רבנו בחיי, אם למקרא]. בהקשר דומה, יש המפרשים כי כל אומות העולם יזרימו את כספן וזהבן לארץ ישראל ויתפרנסו ממנה, כל עוד העם עושה את רצון ה' [רש"י].
גישה שניה, המקובלת על פרשנים רבים, רואה במילה היפוך אותיות של השורש ד.א.ב (דאבון, צער וחולשה המאפיינים את זקנת האדם). לפי פירוש זה, הכתוב עורך השוואה בין ימי הנעורים לימי הזקנה: כשם שימי בחרותך היו מלאי כוח וטוב, כך גם ימי זקנותך (ה"דואבים" בדרך כלל) יהיו חזקים, בריאים ורעננים, ללא התמוטטות הגוף וכמי שלא מזדקן טרם זמנו [רש"י, ספורנו, חזקוני, מלבי"ם, ביאור יש"ר, בכור שור]. גישות נוספות מפרשות את המילה פשוט כביטוי של כוח ותוקף [אבן עזרא, רלב"ג, נתינה לגר] או כשלווה ומנוחה [שד"ל], המבטיחות כי חוסנה של האומה ושלוותה יתקיימו לאורך כל ימיה על הארץ.