דברים, פרק ל״ג, פסוק כ״ה

ערי הספר של הארץ יהיו מוגנות ונעולות בפני אויבים כאילו הוקפו בבריחי בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, וההרים המקיפים אותה יהיו עשירים במחצבים אלו. ברכה זו, המופנית לשבט אשר או לאומה כולה, נוגעת גם לחוסן הפנימי, כך שהמילה מִנְעָלֶךָ מתפרשת כבריאות איתנה של עצמות הגוף וכגיבוש מגן של העם בתפילה. המשך הפסוק, וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ, מבטיח שפע וזרימה של כל טוב לארץ כל עוד העם עושה את רצון ה'. במקביל, המילה דָּבְאֶךָ מתפרשת כהיפוך של דאבון וחולשה, כהבטחה שגם בימי הזקנה תזכה לאותו כוח, תוקף ושלווה שאפיינו את ימי נעוריך.