ברכתו של שבט יוסף מתאפיינת בשפע חקלאי יוצא דופן, המציג חבל ארץ המפיקה יבולים מגוונים ואיכותיים לאורך כל השנה, תחת השפעתם המיטיבה של גרמי השמיים. המילה מֶגֶד מפורשת כביטוי לעידונים, מתיקות, וכן לכוחם של השמש והירח להביא את הפירות לכדי הבשלה מלאה [רבנו בחיי, תורה תמימה].
החלק הראשון של הברכה, תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ, מתייחס לגידולים התלויים בחום השמש, כדוגמת תבואת זרע וכרמים [אבן עזרא]. הפרשנים מסכימים כי חשיפת הארץ לקרני השמש הישירות מחממת, מבשלת וממתקת את הפירות, שכן פירות הגדלים בצל אינם טעימים ומתוקים באותה מידה [רש"י, בכור שור, ביאור יש"ר]. מדובר לרוב בגידולים חד-שנתיים הצומחים על פי תקופת השמש, אשר מתייבשים היטב ולכן ראויים לאחסון ארוך טווח ולמסחר בינלאומי [העמק דבר]. דעה נוספת רואה בכך רמז לתבואה הניזונה ומבשילה מטל השמיים [אדרת אליהו].
החלק השני, גֶּרֶשׁ יְרָחִים, מציג שתי גישות מרכזיות בקרב המפרשים, הנשענות על משמעות המילה יְרָחִים – האם הכוונה ללבנה (ירח) או לחודשי השנה.
לפי הגישה הראשונה, כשם שהשמש פועלת על יסוד האש ומבשילה פירות מסוימים, כך הלבנה פועלת על יסוד המים ומספקת לחות באוויר המגדלת גידולים אחרים [אבן עזרא, רבנו בחיי]. גידולים אלו כוללים ירקות כגון קישואים ודלועים, אשר מתבשלים וצומחים דווקא בלילות מוארים באור ירח [רש"י, ברכת אשר, מלבי"ם], או שעורים המתבשלות בלילה [אדרת אליהו].
מנגד, פרשנים רבים מקשים על פירוש זה, שכן המילה מופיעה בלשון רבים, והרי ישנו רק ירח אחד בשמיים [שד"ל, נתינה לגר]. לכן, הגישה השנייה מסבירה כי הכוונה היא לחודשים. הברכה היא שהאדמה מחדשת את יבולה מדי חודש בחודשו. בניגוד לתבואת השמש השנתית, כאן מדובר בפירות וירקות טריים המתחלפים תדיר – בחודש אחד אוספים תאנים, בחודש שאחריו מוסקים זיתים, ולאחר מכן גודדים תמרים, כל פרי בעונתו המדויקת [חזקוני, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. אלו לרוב גידולי גינה הנאכלים מיד ואינם נשמרים לאורך זמן [העמק דבר]. חכם אחד מציע ליישב בין הגישות ומסביר כי ריבוי הירחים בא לבטא את פעולת הלבנה, אשר מתחדשת בכל חודש מחדש כאילו היו אלו ירחים רבים [מזרחי].
באשר למשמעות המילה גֶּרֶשׁ, יש המפרשים אותה מלשון גירוש והוצאה – הארץ "מגרשת", דוחפת ומוציאה החוצה את פירותיה מדי חודש [רש"י, חזקוני], או מלשון השלכה, שכן אלו פירות שאינם נשמרים לקיום ועודפיהם מושלכים לחוץ [העמק דבר]. עם זאת, שורה של פרשנים מציעה ניתוח לשוני ולפיו המילה גֶּרֶשׁ היא היפוך אותיות של המילה "שגר" (כמו שגר בהמה, כלומר ולדות). כשם שהבהמה ממליטה את ולדותיה, כך הארץ "משגרת", שולחת ומולידה את פירותיה באופן תדיר ורציף [בכור שור, שד"ל, ריב"א, הדר זקנים].