דברים, פרק ל״ג, פסוק כ׳

תארו לעצמכם שאתם מקבלים משימה להיות החיילים הכי אמיצים, אלה שצועדים ממש בראש המחנה, ובנוסף אתם צריכים לגור באזור הגבול. לשבט גד היה המון צאן ובקר, והם היו צריכים שטחים גדולים של דשא למרעה. לכן, משה מודה לה' במילים בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, על כך שהעניק לשבט שטח גדול ורחב בעבר הירדן שהתאים בדיוק לצרכים שלהם. בגלל שהם גרו באזור הגבול, הם היו צריכים להיות גיבורים במיוחד. התורה מתארת אותם במילים כְּלָבִיא שָׁכֵן, כלומר, הם חיו בנחלה שלהם בביטחון מוחלט ובלי שום פחד, ממש כמו אריה חזק שכולם בורחים מפניו. הלוחמים של גד יצאו ראשונים לקרב כדי לעזור לכל שאר השבטים, והם היו כל כך בטוחים עד שלא דאגו למשפחות שהשאירו מאחור. הכוח העצום שלהם מתואר במילים וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קׇדְקֹֽד. כשהם נלחמו, העוצמה שלהם הייתה כל כך גדולה, שאפילו אם האויב ניסה להרים את הזרוע שלו כדי להגן על הראש שלו, שנקרא קדקוד, הלוחמים של גד הצליחו להתגבר עליו במכה אחת חזקה ומנצחת. הם היו לוחמים חזקים ואמיצים שלא נרתעו משום מכשול שניצב בדרכם.