דברים, פרק ל״ג, פסוק כ׳

נחלתו של שבט גד בעבר הירדן המזרחי הורחבה על ידי ה', המוגדר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, כדי לספק כרי דשא רחבים למקנה הרב של השבט. למרות ישיבתם באזור גבול מוקף אויבים, בני גד חיו בביטחון מוחלט כְּלָבִיא שָׁכֵן, כאריה המטיל אימה על סביבתו, מה שאפשר להם לצאת ללא חרדה כחלוצים בראש צבא ישראל. גבורתם בקרב מתבטאת במילים וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קׇדְקֹד, המתארות מכת חרב קטלנית שחתכה במכה אחת את זרועו המגנה של האויב יחד עם ראשו. מכה מוחצת זו מסמלת את יכולתם להכריע באומץ את המערכת הצבאית של העמים השכנים, מן החיילים בשטח ועד להנהגה.