דברים, פרק ל״ג, פסוק ה׳

כאשר עם ישראל, הנקרא בִישֻׁרוּן על שם ישרותו המוסרית וזכייתו לראות את השכינה, מתאחד, מוכתר עליו מֶלֶךְ. תואר זה מכוון לקבלת עול מלכותו של ה', להנהגתו של משה רבנו, למינוי מלך בשר ודם או לשלטון התורה עצמה. תנאי הכרחי למלכות זו מתקיים בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם למעמדות מכוננים כדוגמת קבלת התורה, כאשר יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מתלכדים מתוך שלום ורעות. אחדות זו שומרת על ייחודו של כל שבט ויוצרת גוף שלם ונטול מחלוקות, שרק עליו יכולה לשרות השכינה. משהגיעו לפסגת ההסכמה הלאומית וקיבלו על עצמם את עול המלכות, בני ישראל ראויים ומוכנים לקבל את הברכות הפרטיות שיוענקו כעת לכל שבט.