טרם ברכתו לשבטים מזכיר משה את חסדי ה' אשר מִסִּינַי בָּא ויצא לקראת ישראל כחתן אל כלתו, כדי להשרות את שכינתו דווקא על הר נמוך ולשכון עם הענווים. גילוי שכינה זה המשיך ללוות את העם במסעותיו במדבר, כאשר ה' וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וכן הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, לאחר שהציע את התורה לאומות שישבו באזורים אלו והן סירבו לקבלה. ה' בא, כלומר וְאָתָה, כשהוא מותיר מאחוריו את רוב צבאות השמים ומלווה רק במקצת ממלאכיו הקדושים, מתוך ענווה ובחירה לשכון בקרב עם ישראל. במעמד זה מסר ה' לישראל ישירות מִימִינּוֹ חוק ותורה, היא אֵשׁ דָּת, שנכתבה מאש עליונה עוד לפני בריאת העולם. נתינה זו משלבת את רחמי הימין עם דין האש, ומלמדת שהתורה מעניקה אור וחיים, אך דורשת יראה וזהירות מגבולותיה כדי לא להיכוות.
דברים, פרק ל״ג, פסוק ב׳
פרשת וזאת הברכה
וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ (אשדת) [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.