יצא לכם פעם להכין מתנה ממש מיוחדת למישהו שאתם אוהבים? רגע לפני שמשה רבנו מברך כל שבט בנפרד, הוא עוצר כדי לשבח את ה' ולהזכיר כמה עם ישראל מיוחד. הוא עושה את זה כדי להזכיר את החסדים של ה' ולהראות שהעם ראוי לברכות הטובות שיגיעו.
כשמשה מתאר את מתן תורה, הוא אומר שה' מִסִּינַי בָּא. תדמיינו חתן שיוצא בהתרגשות לקראת הכלה שלו, ככה בדיוק ה' יצא לקראת עם ישראל שחיכו בתחתית ההר. אבל לפני כן, ה' הציע את התורה גם לעמים אחרים. הוא פנה לבני עשו שגרו באזור שֵּׂעִיר ולבני ישמעאל שגרו באזור פָּארָן, אבל הם סירבו לקבל אותה. רק עם ישראל הסכימו מיד.
המילה וְאָתָה פירושה פשוט ובא. כשה' הגיע להר, הוא בא יחד עם מלאכים קדושים. אבל הוא לא הביא איתו את כל צבאות השמיים, אלא רק חלק מהם. זה מלמד אותנו על הענווה של ה', שלא מתנהג כמו מלך שחייב להציג לכולם את כל העושר והכוח שלו.
בסוף, משה משתמש במילים אֵשׁ דָּת. המילה דָּת פירושה חוק ותורה. ולמה התורה נקראת אֵשׁ? כי עוד לפני שהעולם נברא, היא כבר הייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. ה' נתן לנו את התורה ממש מיד ימין שלו, שמסמלת חסד ואהבה. התורה היא ממש כמו אש, היא נותנת לנו המון אור וחיים, אבל אנחנו צריכים תמיד להתקרב אליה בזהירות ומתוך כבוד גדול.