תארו לעצמכם שאתם עומדים לצאת למשימה חשובה וקצת מסוכנת, והמנהיג שלכם מברך אתכם רגע לפני שאתם יוצאים לדרך. זה בדיוק מה שקורה כאן. משה רבנו עומד להיפרד מעם ישראל, והוא מתחיל לברך את השבטים. הוא בוחר לפתוח דווקא בשבט ראובן, כי ראובן הוא הבכור, וגם כי בני השבט הזה הבטיחו להיות החלוצים, כלומר הראשונים שצועדים באומץ לפני כולם כדי להילחם על ארץ ישראל. משה מדלג על שבט שמעון בגלל מעשים לא טובים שהם עשו בעבר, ומתמקד בברכה מיוחדת ללוחמים של ראובן.
משה מברך אותם ואומר יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. בני ראובן בחרו לגור בעבר הירדן, אזור שהיו בו לא מעט סכנות ואויבים. לכן משה מתפלל עליהם שיחיו בביטחון בנחלה שלהם, ושהלוחמים האמיצים שהולכים בראש המחנה, במקום הכי מסוכן, יצליחו במשימה ולא ימותו בקרב. משה גם מבקש שה' יסלח להם על טעויות שהם עשו בעבר, כדי שהם יזכו לחיים טובים ושלמים.
בסוף הברכה משה מוסיף וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. המילה מְתָיו מתארת אנשים חשובים, גיבורים שראויים לצאת למלחמה. משה מברך את הלוחמים האלה בברכה הכי מרגשת שיש: הוא מאחל להם שהם יצאו לקרב ויחזרו הביתה שלמים ובריאים, בדיוק באותו מספר, בלי שאפילו חייל אחד יחסר. בזכות הברכה הזו, שבט ראובן ימשיך תמיד להיספר ולהיות חלק חשוב ובלתי נפרד ממשפחת שבטי ישראל.