לאחר דברי התוכחה הקודמים, פונה מנהיג העם במילות נחמה ומשמיע את וְזֹאת הַבְּרָכָה, הממשיכה ומשלימה את ברכותיהם ההיסטוריות של יעקב ובלעם. העובדה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה את העם באהבה וללא טינה, למרות שהיו שותפים לגזירת מותו מחוץ לארץ ישראל, מעידה על מסירותו כרועה נאמן. הוא מכונה אִישׁ הָאֱלֹהִים משום שזוהי נבואה אלוהית מפי שליח ה' שהזדכך מגשמיות, עד למדרגה שבה הוא גוזר וה' מקיים. הברכה מוענקת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שהפכו לאחר קבלת התורה לעם מאוחד הראוי לשפע, כשהמילה "את" באה לכלול עמם גם את השכינה. הפרידה מתרחשת סמוך לִפְנֵי מוֹתוֹ, משום שברגעים אלו נשמתו מתעלה לכוחות עצומים, המאפשרים לו אפילו לעכב את מלאך המוות עד סיום הברכה.
דברים, פרק ל״ג, פסוק א׳
פרשת וזאת הברכה
וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.