דברים, פרק ל״ב, פסוק נ״ב

ה' נעתר חלקית לבקשת משה ומעניק לו חסד אחרון שבו תִּרְאֶה את הארץ מרחוק, כפי שמבטאת המילה מִנֶּגֶד, הואיל ונגזר עליו שלֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ כעונש על כך שלא לימד את העם כראוי במי המריבה. לצד זאת, קיימת משמעות נוספת למילים מִנֶּגֶד וְשָׁמָּה, הרומזות להתנגדות ולשממה שה' הראה למשה שעתידות לפקוד את העם, וזאת כדי לפייס את דעתו ולנחמו על שלא נכנס. הכפילות במילה הָאָרֶץ מלמדת כי אמנם משה לא ייכנס לארץ הפיזית, אך הוא בהחלט יזכה לבוא אל הארץ הרוחנית העליונה. לבסוף, ההדגשה כי זו הארץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מבהירה שמניעת הכניסה תקפה לעת עתה יחד עם העם, אך אינה שוללת את כניסתו העתידית יחד עם האבות בימי הגאולה.