דברים, פרק ל״ב, פסוק כ״ח

האומה המתוארת סובלת מעיוורון רוחני ומוסרי עמוק, בין אם מדובר באויבי ישראל המונעים מיוהרה ובין אם מדובר בעם ישראל עצמו שאיבד את התורה, שהיא העצה הטובה ביותר. ביחס לאומות העולם נקבע כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, שכן תוכניותיהן השגויות מובילות לקריסה פנימית, ועצותיהן נובלות מאליהן או מוחרבות על ידן מתוך מיאוס בחכמה האלוהית. ריקנות זו גורמת לכך שוְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה, שהיא היכולת להסיק דבר מתוך דבר. בשל כך, האויבים תולים את הצלחתם הצבאית בכוחם העצמי, במקום להבין שניצחונם הבלתי הגיוני הוא גזירת ה' שנועדה להעניש את עמו. אילו השכילו להסיק מסקנות, היו מבינים שאם ה' מעניש כך את עמו שלו, קל וחומר שהאומות המורדות בו ישלמו מחיר כבד באחריתן.