דברים, פרק ל״ב, פסוק מ״ה

בסיומו של תהליך ארוך שבו ביאר את התורה באריכות וענה על שאלות, וַיְכַל מֹשֶׁה את נאומיו, סיום פשוט המהווה גם הקדמה ישירה לציווי שיקבל מיד לעלות אל ההר. אף שגם יהושע פעל כשליחו, הפסוק מייחס את הסיום למשה בלבד, שסיים לְדַבֵּר אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, ביטוי המכוון לשירת האזינו המקפלת בתוכה את התורה כולה על כל מצוותיה ותקנותיה. משה העביר את הדברים אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל מתוך מטרה חינוכית, והזהיר אותם להבין שנבואות הפורענות שבשירה מכוונות כלפיהם אם יחטאו, כדי לעורר בהם יראה שתוביל לשמירה קפדנית של המצוות. למרות שהתורה מבטיחה חיים וירושת הארץ, משה עצמו לא ייכנס אליה, אלא יזכה לעלייה רוחנית שבה ישפיע על העם את כוח הכיבוש בראייתו מרחוק וייאסף אל אבותיו בנשיקה.