דברים, פרק ל״ב, פסוק ל״ח

ה' מפנה לעג חריף כלפי אלו ששמו את מבטחם באלילים מרובים או בגורמים אנושיים, ושואל בציניות היכן הם ברגע האמת. הוא מזכיר את פולחן האלילים, שבו דימו העובדים כי כוחות השקר יֹאכֵלוּ את חֵלֶב זְבָחֵימוֹ, השומן המובחר של הקורבנות, וכן יִשְׁתּוּ את יֵין נְסִיכָם, היין שנשפך לפני הפסלים. מתוך עוקצנות עולה הטענה שמא האלילים נרדמו מרוב אכילה ושתייה, ולכן עליהם להתעורר כדי שיָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם בעת צרה. לאלו שהאמינו באלילות מוחלטת מופנית הקריאה לראות אם אותו כוח מדומה יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה, כלומר יהווה עבורכם מחסה ומגן או לפחות אשליה של הגנה. למרות התוכחה, יש המפרשים את סיום הדברים כהבטחה ונחמה, ולפיה דווקא ה' הוא זה שיחזור ויגן על עמו.