דברים, פרק ל״ב, פסוק ל״ט

ה' קורא לאומות העולם או לישראל עצמם להתבונן ולהכיר בו כריבון היחיד של ההיסטוריה והטבע. בהכרזה רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי הוא שולל קיומן של רשויות נפרדות לטוב ולרע, ומבהיר כי אותו אל שהביא את הגלות הוא שיביא את הגאולה, ואין שום כוח ששווה לו או יכול להתנגד לרצונו. ההבטחה אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא מלמדת שה' יקים לתחייה את האומה שספגה מכה ופציעה קשה בגלות, וכן מהווה מקור לאמונת תחיית המתים, שבה אותו אדם שמת יקום לחיים ויירפא ממומיו. לבסוף, המילים וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל מדגישות את התלות המוחלטת בה' ואת האחריות האישית הבלעדית של כל אדם בדין, שכן איש אינו יכול להציל את זולתו מעונש.