לאחר שמשה השלים את תפקידו ומסר את התורה לישראל ביום הולדתו, ה' פונה אליו בציווי סופי לעלות אל ההר לקראת פטירתו. מכיוון שבני ישראל האמינו שיוכלו למנוע את הסתלקותו בכוחם או בתפילתם, הורה לו ה' לעלות בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בגלוי ולאור יום, כקריאת תיגר כלפי העם. עיתוי זה מבטא גם את עוצמתו של משה, שהלך לעולמו לא מתוך חולשה אלא כשהוא בשיא כוחו, מתוך מסירה חופשית ומוחלטת לרצון ה'. הציווי מסתיים במילה לֵאמֹר, המורה למשה להודיע לעם במפורש על מותו הקרב, או לחלופין מזמינה את מי שיש לו התנגדות למהלך לומר אותה כעת.
דברים, פרק ל״ב, פסוק מ״ח
פרשת האזינו
וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּעֶ֛צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.