העונשים האלוהיים ניתכים על העם בזה אחר זה, ומייצגים מערכת שלמה של פגעי טבע, רעב, מחלות ובעלי חיים הקמים על האדם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב מונה כאן את ארבעת השפטים הרעים הידועים במקרא: רעב, דבר, חיה רעה וחרב.
המכה הראשונה היא מְזֵי רָעָב. קיימות שלוש גישות עיקריות להבנת המילה מְזֵי: הפירוש הנפוץ ביותר הוא מלשון שריפה, כלומר אנשים שעורם נחרך והתייבש מחמת הרעב [אבן עזרא, שד"ל, הטור הארוך, רבינו בחיי, דעת זקנים, בכור שור, חזקוני]. מפרשים אלו, יחד עם [העמק דבר] ו-[פענח רזא], מסבירים כי כאשר אין לאדם מזון, החום הטבעי של הגוף אינו מוצא מה לעכל, ולכן הוא מתגבר, שורף את הבשר מבפנים וגורם לקדחת רעב. גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון נפיחות, כלומר כרס תפוחה מרעב [רשב"ם, נתינה לגר]. גישה שלישית מסבירה שהמילה קשורה לשיער, ומתארת אדם רזה וכחוש שגופו העלה שיער פרא מחמת הצער והרעב [רש"י, שפתי חכמים, תולדות יצחק]. פירוש נוסף קושר זאת להתמוססות והתכלות הגוף [רלב"ג].
לאחר מכן באים וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף. המילה לְחֻמֵי מפורשת כ"אכולים" או כמי ש"נלחמים" בהם. לגבי המילה רֶשֶׁף, הדעות חלוקות: יש המפרשים זאת כקדחת בוערת וחולי חום נורא השורף את הגוף כאש [אבן עזרא, רלב"ג, הרא"ש, ביאור יש"ר, אדרת אליהו]. אחרים רואים בכך תיאור של עופות דורסים האוכלים את בשרם [אבן עזרא, חזקוני, נתינה לגר], ויש המזהים את הרשף כשדים ומזיקים התוקפים את האדם [רש"י, תורה תמימה]. גישה נוספת מדברת על חיצים וגחלי אש היורדים מן השמים [רשב"ם, דעת זקנים, בכור שור].
המכה הבאה היא וְקֶטֶב מְרִירִי. רוב הפרשנים מסכימים כי קֶטֶב משמעותו כריתה, מוות פתאומי ואובדן. לגבי מְרִירִי, ישנם המפרשים זאת כמגפת דבר הנגרמת מאוויר מר, מזוהם ורעיל העולה מן הארץ בשעות החום [אבן עזרא, רלב"ג, רבינו בחיי, ביאור יש"ר, נתינה לגר]. מנגד, יש המזהים את הצירוף כולו כשמו של שד או רוח רעה הפוגעת בבני אדם [רש"י, הרא"ש, דעת זקנים]. [רשב"ם] מציע פירוש חריג ולפיו מדובר בשודדים ורוצחים הממררים את חיי האנשים וחותכים אותם.
החלק החותם את הפסוק מתאר פגיעה מבעלי חיים: וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר. הפרשנים עומדים על כך שבדרך כלל חיות בר הן אלו שטורפות, ולא בהמות ביתיות. בעקבות קושי זה, מתפצלים המפרשים לשני כיוונים: [אבן עזרא], [רלב"ג] ו-[חזקוני] טוענים כי המילה בהמות כוללת כאן גם חיות רעות. לעומתם, [רש"י], [מזרחי] ו-[דברי דוד] מסבירים שזוהי בדיוק הקללה, באופן חריג ועל טבעי, אפילו בהמות בית תמימות כמו כבשים יתחילו לנשוך ולהמית. [ביאור שטיינזלץ] מוסיף כי פגיעה מכיוון כה לא צפוי תגרום לאנשים לייאוש מוחלט, שכן יחושו מותקפים מכל עבר.
המילה חֲמַת מפורשת כארס ונשיכה, וזֹחֲלֵי עָפָר הם נחשים ורמשים. [רש"י] ו-[רש"ר הירש] מסבירים שפעולת הזחילה מתארת תנועה חלקה וצמודה לקרקע, כמו זרימת מים. [תורה תמימה] ו-[דברי דוד] מחברים את חלקי המשפט וטוענים כי הקללה היא ששיני הבהמות יהפכו להיות ארסיות וממיתות ממש כמו ארס הנחשים.