דברים, פרק ל״ב, פסוק י״ט

פרשת האזינו

Deuteronomy 32:19Sefaria

וַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו׃

השגחתו של בורא עולם על מעשי האדם נושאת משקל עמוק, קל וחומר כאשר מדובר באומה הקרובה אליו ביותר. כאשר העם בוגד בברית, התגובה האלוהית אינה מסתכמת רק בריחוק, אלא מבטאת דחייה קשה הנובעת מעוצמת הקשר שהופר.

המילה וַיִּנְאָץ מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון מיאוס, דחייה וגועל [הכתב והקבלה, רלב"ג, בכור שור, אדרת אליהו]. מבחינה לשונית, זהו פועל יוצא, כלומר ה' לא רק הרגיש כעס, אלא מאס בעם באופן פעיל ודחה אותם מעל פניו [שד"ל, רלב"ג, אברבנאל], עד כדי שראה אותם כבלתי ראויים להמשיך ולהתקיים כאומה [רש"ר הירש]. החלטה זו נבעה מראיית מעשיהם הרעים וגזירת עונשם [ביאור יש"ר].

הביטוי מִכַּעַס נובע מפולחן העבודה הזרה שהכעיס את ה' [אבן עזרא, שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי עוצמת הקצף האלוהי גדולה הרבה יותר דווקא משום שהחוטאים הם בָּנָיו וּבְנֹתָיו. כאשר הבנים הקרובים והאהובים מורדים ומכעיסים, הפגיעה חמורה פי כמה מאשר אילו היה מדובר באומה זרה [מלבי"ם, נתינה לגר, אברבנאל]. גישה שונה לחלוטין מציעה כי הכעס האלוהי אינו מופנה כלפי הבנים והבנות, אלא להפך, ה' כועס על הרשעים שמציקים ומענים את הצדיקים והכשרים שבעם, המכונים כאן "בניו ובנותיו", והוא יוצא להגנתם [אלשיך].

התורה בוחרת לציין במפורש את וּבְנֹתָיו, דבר החורג מן המנהג הרגיל במקרא לכלול את הנשים בתוך המונח הכללי "בנים". חריגה זו עוררה שתי גישות מרכזיות בקרב המפרשים:

הגישה המרכזית הראשונה רואה בכך רמז נבואי לתקופת חורבן הבית הראשון. באותו דור, פשען של הנשים היה גדול במיוחד, והן היו אדוקות בעבודה זרה ואף פיתו והסיתו את האנשים להצטרף אליהן ולעבוד אלילים יחד עמן [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, ביאור יש"ר, אברבנאל, שד"ל].

הגישה המרכזית השנייה מפרשת את המילים בָּנָיו וּבְנֹתָיו כהתייחסות לילדים הקטנים של הדור החוטא. כאשר האבות מנאצים את ה' ואינם מחנכים את ילדיהם בדרך ישרה, מידת הדין פוגעת בילדים הקטנים שנענשים בעוון הוריהם, וה' אינו מרחם עליהם בצאתם לגלות [העמק דבר, תורה תמימה, ספורנו, פני דוד].

לבסוף, ישנו דיון על עצם התואר "בנים" בשעת החטא. יש המפרשים שהתואר מעיד על כך שגם בזמן שהם מכעיסים, הם עדיין נחשבים בניו של ה', בעוד אחרים סבורים שהפסוק מתייחס למעמדם הקודם, טרם החטא, אז היו ראויים וחינניים לפניו [העמק דבר]. אזכור זה מתקשר גם לתיאור הכללי של הדור כבנים בעלי מום, שאינם שומרים אמונים לבוראם [רשב"ם].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ח
פסוק כ׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.