קרה לכם פעם שנעלבתם מאוד מחבר קרוב או מבן משפחה? בדרך כלל, כשמישהו שאנחנו מאוד אוהבים פוגע בנו, זה כואב הרבה יותר מאשר אם אדם זר היה עושה את אותו הדבר. הקשר המיוחד והקרוב הופך את הפגיעה לעמוקה ולכואבת יותר.
זה בדיוק מה שקורה כאן בין ה' לעם ישראל. ה' רואה שהעם עוזב אותו ובוחר לעבוד עבודה זרה, והוא מרגיש פגיעה עצומה. התורה משתמשת במילה וַיִּנְאָץ, שמשמעותה תחושה קשה של ריחוק ודחייה. ה' לא רק כועס כעס רגיל, אלא מרגיש אכזבה כל כך גדולה מהמעשים שלהם עד שהוא מתרחק מהם. התגובה הזו מגיעה מִכַּעַס על כך שהעם בחר להשתחוות לפסלים במקום לשמור על הברית המיוחדת איתו.
התורה מדגישה שהכעס הגדול הוא דווקא בגלל שהם בָּנָיו וּבְנֹתָיו. עם ישראל הם הילדים האהובים והקרובים ביותר של ה', ולכן כשהם מורדים בו, הכאב הוא עצום. בנוסף, התורה מזכירה במפורש את הבנות, כדי לספר לנו שבאותו הדור הנשים היו שותפות מרכזיות בעבודה הזרה ואפילו שכנעו אחרים להצטרף אליהן. ולמרות כל הכעס והריחוק, מעניין לראות שהתורה עדיין קוראת להם בנים ובנות. התואר הזה מזכיר לנו שגם בזמן שהם עושים מעשים לא טובים, הקשר הבסיסי נשאר, והם עדיין הילדים של ה'.