רגעיו האחרונים של מנהיג האומה מגיעים לנקודת ההכרעה, כאשר ה' פונה אליו בציווי סופי לעלות אל ההר לקראת פטירתו. פנייה זו חותמת שרשרת של פעולות פרידה, ומתרחשת במועד בעל משמעות כפולה ומיוחדת.
הפרשנים מסכימים כי הצירוף בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מכוון לאותו יום שבו סיים משה לומר את שירת האזינו, כתב את התורה ומסר אותה לישראל, והשלים את כל חובותיו ההנהגתיות [אבן עזרא, חזקוני, צרור המור, אברבנאל]. יום זה, השביעי באדר, היה היום שבו מלאו שנותיו בדיוק [אדרת אליהו]. לאחר שביצע את כל המוטל עליו, הגיעה העת לעלות אל ההר בעלייה שאין ממנה ירידה [אברבנאל], במטרה לראות את הארץ, להיאסף אל עמיו, ולהיגנז במקום נסתר כדי שהעם לא יעסוק בקבורתו [מלבי"ם].
לצד המשמעות הכרונולוגית, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים יוצקת למילים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה משמעות דרמטית של התרחשות לאור יום לעיני כול. על פי גישה זו, בני ישראל סירבו להשלים עם פטירתו של האיש שהוציאם ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן ונתן להם את התורה. הם הכריזו שאם ירגישו בפרידתו המתקרבת, לא יניחו לו למות. בתגובה, ה' קבע כי משה ייאסף אל עמיו בדיוק באמצע היום, בגלוי ובפרסום, כמעין קריאת תגר כלפי העם האומרת כי כל מי שיש בידו כוח למחות יבוא וימחה [רש"י, תורה תמימה, צפנת פענח].
על רקע זה מתעוררת השאלה כיצד העלו בדעתם בני ישראל שביכולתם למנוע את מותו של אדם. התשובה לכך נעוצה בהבנתם שפטירת משה אינה מיתה טבעית של אדם רגיל, אלא הסתלקות רוחנית ומעבר ממקום למקום של גוף שכבר זוכך. משום כך האמינו שאם יחושו בהסתלקות יוכלו למנוע אותה [שפתי כהן], בין אם על ידי מניעה פיזית של עלייתו להר ובין אם באמצעות כוח התפילה [ברכת אשר].
יתרה מכך, הצירוף בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מבטא גם את עוצמתו האישית של משה ברגעיו האחרונים. יום המוות נמשל לרוב לשקיעת החמה של האדם, אך מכיוון שמשה לא נחלש וכוחו לא סר, פטירתו דמתה לשמש העומדת בשיא קרינתה, בעוצמתו ובעיצומו של היום [כלי יקר]. הליכתו אל המוות לא הייתה כניעה פסיבית לכורח פיזי, אלא מעשה מוסרי וחופשי של מסירה מוחלטת לרצון ה' באור היום המלא [רש"ר הירש].
המילה החותמת את הפסוק, לֵאמֹר, מקבלת אף היא משמעות ייחודית בסיטואציה זו. יש המפרשים כי ה' ציווה על משה לומר לעם במפורש שהוא עולה למות, כמענה ישיר לסירובם לשחררו [אור החיים]. פירוש אחר רואה במילה זו הד לאותו אתגר אלוהי לעם, ולפיו משמעות המילה היא שכל מי שיש לו אמירה או טענה נגד המהלך מוזמן לומר אותה עכשיו [שפתי כהן].