מערכת הצדק האלוהית פועלת בדיוק מוחלט, גם אם לעיתים נדמה כי הרשעים זוכים לשלווה. הפסוק שלפנינו חושף את מאחורי הקלעים של ההשגחה, ומתאר כיצד הפורענות והעונש על מעשי הרשע מחושבים מראש, ממתינים לשעת הכושר, וכאשר זו מגיעה – הם מכתים בעוצמה ובמהירות.
ההכרזה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם קובעת כי הכוח והסמכות להעניש שמורים בלעדית לה'. הפורענות כבר מוכנה ומזומנת אצלו, והוא זה שישלם לרשעים כגמולם [רש"י, רא"ש, דעת זקנים]. המילה וְשִׁלֵּם מפורשת על ידי רבים כשם עצם שמשמעותו תשלום או גמול [רשב"ם, בכור שור, הדר זקנים]. מטרת אמירה זו היא להדגיש כי מפלת הרשעים אינה אירוע מקרי או עיוור, אלא פעולה ישירה של ההשגחה האלוהית [שד"ל, רלב"ג].
הפרשנים מבהירים כי "נקמה" אלוהית אינה התפרצות רגשית של כעס, אלא תשלום מדויק של מידה כנגד מידה על מעשיהם הרעים [ספורנו, הכתב והקבלה]. יש שמבחינים כאן בין סוגי אויבים: הנקמה מכוונת כלפי האויבים הפיזיים שפגעו בגוף, ואילו התשלום מיועד לשונאים הרוחניים שהסיתו מדרך הישר [אדרת אליהו]. לחלופין, הפסוק רומז לעתיד לבוא, שבו תתבצע חלוקה כפולה: נקמה ועונש לרשעים, לצד תשלום שכר טוב לצדיקים [אור החיים]. העונש עצמו יכול להתבטא גם בהסתרת פנים, שבה ה' מסיר את השגחתו ומניח לרשעים ליפול מעצמם [מלבי"ם].
מתי יתרחש עונש זה? לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם. כפשוטו, מדובר ברגע שבו ייפלו ולא יוכלו עוד לעמוד [אבן עזרא]. אולם, מתי מגיע רגע זה? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנפילה תתרחש כאשר תסתיים זכות האבות שעליה נשענו הרשעים עד כה, או כאשר תתמלא סאת חטאיהם עד תום [רש"י, ספורנו, רמב"ן]. אחרים רואים ב"מוט הרגל" רמז לתקופת קץ הימים, המכונה "עקבות משיחא", שבה יקרסו יסודות הכוח של אומות העולם [אור החיים, אדרת אליהו].
הפסוק ממשיך ומכריז כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם. לכאורה עולה קושי: אם העונש ממתין עד שתסתיים זכותם, כיצד ניתן לומר שהוא "קרוב"? הפרשנים מסבירים כי המילה "קרוב" אינה מציינת בהכרח קרבה של זמן, אלא זמינות וקלות. כאשר ה' יחליט שהגיעה השעה, הפורענות קרובה ומזומנת לפניו לביצוע מיידי באמצעות שלוחיו הרבים [רש"י, מזרחי, גור אריה]. פירוש נוסף גורס כי ברגע שתמוט רגלם ותיגמר זכותם, האסון יגיע מיד וללא כל ארכה נוספת [הכתב והקבלה, אדרת אליהו], ואל להם לחשוב שהעונש יידחה לדורות הבאים, שכן הוא יפגע בהם עצמם [אבן עזרא]. פרשנות לשונית מעניינת קושרת את המילה איד (אסון) למילה המתארת אד וקיטור; כשם שהאד עולה מן הארץ ומצטבר לענן שמוריד סערה, כך חטאיהם של הרשעים מצטברים מעצמם לכדי סערת האסון שתכה בהם [רש"ר הירש].
לסיום, הפסוק מתאר את קצב האירועים: וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ. המילה וְחָשׁ משמעותה למהר. הפורענויות העתידות לבוא עליהם יגיעו במהירות עצומה [רש"י, אבן עזרא, ביאור יש"ר]. בניגוד לדרך הטבע שבה אימפריות שוקעות בהדרגה, מפלתם של הרשעים תהיה פתאומית ומהירה [העמק דבר, מלבי"ם]. האירועים הקשים יכו בהם בזה אחר זה ברצף מהיר שלא יותיר להם רגע לנשום [הכתב והקבלה, אדרת אליהו]. ולצד זאת, טמונה כאן גם הבטחה גדולה: אותה מהירות שבה יבוא העונש על הרשעים, היא זו שתחיש ותמהר את הגאולה והנחמה העתידה לבוא לישראל [רשב"ם, אור החיים].