חלוקת האנושות לאומות שונות וקביעת גבולותיהן הגיאוגרפיים אינן תוצר של מקרה היסטורי, אלא תוכנית אלוהית מחושבת שנועדה להתאים מראש לייעודו ולמבנהו של עם ישראל. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם וכן בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם מכוונות לדור הפלגה, שלאחר המבול. באותה עת, ה' הפיץ את בני האדם, הפריד אותם לאומות שונות, והעניק לכל אומה את נחלתה, שפתה והתכונות הטבעיות שלה [רש"י, רשב"ם, ספורנו, רש"ר הירש]. מנגד, יש המפרשים כי הפירוד מתייחס לתקופת אברהם אבינו, עת נפרד ממנו לוט והכנענים החלו להתיישב בארץ [הכתב והקבלה]. חלוקה זו של האומות מבטאת גם הבדל בהשגחה האלוהית: בעוד שה' מסר את שאר אומות העולם להנהגתם של שרי מעלה ומזלות שונים, את עם ישראל הוא שמר תחת הנהגתו והשגחתו הישירה [אבן עזרא, אור החיים, פני דוד, ביאור יש"ר].
למרות חטאם של בני דור הפלגה, ה' לא השמיד אותם אלא יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים. משמעות המילה יַצֵּב היא קיום, העמדה והפיכתם לתושבים קבועים, והמילה גְּבֻלֹת מכוונת למדינות וטריטוריות [רש"י, הכתב והקבלה]. ה' קיים את האומות והציב את גבולותיהן מתוך תכנון עתידי המכוון לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר בשביל עם ישראל שעתיד לצאת מהם, כדי להעניק להם בסופו של דבר את נחלתם [רש"י, ספורנו, מזרחי].
התאמת גבולות העמים לישראל מתבטאת בשני אפיקים מספריים מרכזיים, המעידים כי עם ישראל שקול בחשיבותו כנגד העולם כולו [כלי יקר, שד"ל]. הגישה הראשונה מצביעה על המספר שבעים. ה' חילק את האנושות לשבעים אומות ושבעים לשונות, באופן המקביל בדיוק לשבעים הנפשות של משפחת יעקב שירדו למצרים [רש"י, כלי יקר, אור החיים, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הקבלה זו מלמדת על איזון רוחני, שבו כל נפש מישראל שקולה כאומה שלמה, ועם ישראל משמש כנציג וכשליח רוחני עבור כל אומות העולם [כלי יקר, אם למקרא]. הגישה השנייה מתמקדת במספר שנים עשר. לפי כיוון זה, ה' חילק את גבולות העמים, ובפרט את עמי כנען, לשתים עשרה משפחות, כנגד שנים עשר שבטי ישראל [רשב"ם, רא"ש, הדר זקנים, דעת זקנים, בכור שור, חזקוני].
חלוקתה של ארץ ישראל דווקא לשתים עשרה משפחות כנעניות לא הייתה מקרית. הפרשנים מסבירים כי ה' מסר את הארץ באופן זמני לבני כנען, שהיו נתונים תחת קללת עבדות לבני שם (אבותיהם של ישראל). על פי הכלל המשפטי ש"מה שקנה עבד קנה רבו", הארץ נשמרה למעשה בבעלותם החוקית של ישראל. מהלך זה נועד להבטיח שכאשר בני ישראל ייכנסו לארץ, שאר אומות העולם לא יוכלו לערער על זכותם, שכן הארץ נלקחה כדין מידי עבדיהם [רא"ש, הדר זקנים, דעת זקנים, בכור שור, חזקוני, פענח רזא]. בנוסף, יש המפרשים את המילה לְמִסְפַּר במשמעות של כמות מועטת, כלומר ה' העניק את המדינות הרבות של העמים לידי ישראל, אף על פי שהם היו מעטים במספרם [הכתב והקבלה, מלבי"ם].