מערכות היחסים בין ישראל לעמים, והתמורות ההיסטוריות של ניצחון ותבוסה, אינן תולדה של מקרה עיוור או כוח צבאי גרידא, אלא ביטוי להשגחה אלוהית מדויקת. הפסוק מציג תמונת מצב טראגית שבה המנצחים מסתנוורים מהצלחתם וכושלים בהבנת המציאות הרוחנית העומדת בבסיסה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתייחס לאומות העולם ולאויבי ישראל. לוּ חָכְמוּ – אילו הייתה באותם גויים חכמה אמיתית, המזוהה גם עם מוסר ויראת ה' [אם למקרא], הם היו עוצרים ומתבוננים במצב. יַשְׂכִּילוּ זֹאת – היה עליהם להשכיל ולהבין כי ניצחונם המוחץ על ישראל אינו טבעי כלל. הפרשנים מסכימים כי האויבים היו צריכים לשאול את עצמם כיצד ייתכן שאומה כה גדולה, שה' עשה לה ניסים כבירים והפיל לפניה מלכים, מובסת כעת בקלות כזו שבה לוחם אחד מניס אלף איש. התשובה ההכרחית היא שניצחון זה לא נבע מגבורתם העצמית או מכוח אלוהיהם, אלא מכך שה' מסר את ישראל בידם כעונש על חטאיהם [ספורנו, רשב"ם, העמק דבר, הטור הארוך, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, דעת זקנים, בכור שור].
מתוך תובנה זו, נחלקו הפרשנים למי מתייחסת המילה לְאַחֲרִיתָם – מי יעמוד בפני אותו סוף בלתי נמנע:
גישה אחת גורסת כי הכוונה היא לאחריתם של אומות העולם עצמן. אילו הבינו האויבים שהם משמשים רק כ"גרזן ביד החוצב בו" לשם הענשת ישראל, יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם – הם היו קולטים שברגע שה' לא יזדקק להם יותר, הוא ישבור את הגרזן ויעניש גם אותם על פשעיהם ועל אכזריותם כלפי ישראל. קל וחומר שאם ה' לא ויתר לעמו שלו על חטאיהם, הוא בוודאי לא יוותר לאומות העולם [אבן עזרא, ספורנו, שד"ל, הטור הארוך, מלבי"ם, רש"ר הירש, אדרת אליהו].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי הכוונה היא לאחריתם של ישראל. על פי קו חשיבה זה, האויבים היו צריכים לתת את הדעת ולהתבונן בסוף פורענותם של ישראל ובמשמעות העמוקה של גלותם [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים].
ישנם פרשנים הנוקטים בגישה שונה לחלוטין, ולפיה הפסוק כולו אינו מופנה אל הגויים, אלא אל עם ישראל עצמו. אילו ישראל היו חכמים, הם היו מתבוננים בפורענות שפקדה אותם ומבינים שהיא תוצאה ישירה של עוונותיהם, וכך היו נותנים לבם לאחריתם בגלות [חזקוני, רבנו בחיי].
ברובד סמלי ועמוק יותר, המילה זֹאת מייצגת את הנהגת מלכות שמים, המעניקה לאומות ממשלה זמנית בלבד כדי לבחון אותם [אדרת אליהו]. לחלופין, המילה רומזת ליום השבת, הניתן בסוף השבוע. אילו השכילו האויבים להבין את סוד השבת, הם היו מבינים שכשם שהמנוחה והשלווה של ישראל מגיעות בסוף, כך גם שליטת האומות היא זמנית וקיימת בתחילת הדרך בלבד, אך באחרית הימים המלכות והגדולה ישובו לישראל [אדרת אליהו - בן איש חי].