חורבנו המוחלט של עם ישראל נמנע בשל החשש מעיוות האמת ההיסטורית והדתית על ידי אומות העולם. ה' נמנע מלהשמיד את ישראל חרף חטאיהם, כדי שהאויב לא יפרש את הניצחון בצורה שגויה וייחס את ההצלחה לעצמו או לאליליו. כך, פרדוקסלית, גאוותם וסכלותם של האויבים הן אלו שמבטיחות את הישרדותו של עם ישראל בגלות.
המילה לוּלֵי מורכבת מצירוף המילים "לו" ו"לא", כלומר "אילולא" [מזרחי, שפתי חכמים]. באשר למשמעות המילה אָגוּר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת פחד וחשש, בדומה לביטוי "לא תגורו מפני איש", והתורה מדברת כאן בלשון בני אדם כדי לסבר את האוזן [אבן עזרא, רבנו בחיי, רלב"ג, רא"ש, הדר זקנים, ביאור יש"ר, דעת זקנים, בכור שור, אדרת אליהו]. מנגד, קבוצת פרשנים אחרת מסבירה את המילה מלשון אגירה ואיסוף, כלומר כעסו של האויב כנוס, נאגר ומוכן להשחית את ישראל [רש"י, אור החיים, מזרחי, נתינה לגר].
החשש האלוהי הוא פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ. הפועל יְנַכְּרוּ הוא ההפך מ"יכירו", כלומר האויבים יתכחשו לאמת ויעוותו אותה [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. עיוות זה יבוא לידי ביטוי בכך שהם יתלו את הגדולה באלוהי נכר ובאמונתם הזרה [רש"י, אור החיים, העמק דבר, אדרת אליהו], או שייחסו את ההצלחה לעוצמתם הצבאית ולעצמם [רא"ש, הדר זקנים, דעת זקנים, בכור שור, מלבי"ם]. גישה ייחודית מציעה כי החשש הוא שהאויבים ימשכו את לב שארית הפליטה של ישראל להתבולל ולהפוך לנוכרים כמותם [ספורנו].
העיוות נמשך באמירתם יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כׇּל זֹאת. האויבים יתגאו לומר שידם התקיפה היא שפעלה זאת, ויכחישו לחלוטין את ההשגחה האלוהית [רשב"ם, העמק דבר, חזקוני]. במקום להבין שהם משמשים רק ככלי שרת בידי ה' להעניש את ישראל, הם יחשבו שהניצחון נבע ממקרה, ממזל עיוור או מכוחם העצמי [אור החיים, הטור הארוך, אדרת אליהו]. יש המציינים את סכלותם של האויבים, שכן אילו היו חכמים, היו מבינים שאי אפשר להסביר כיצד אומה קטנה אחת מנצחת ורודפת אלפים מישראל, אלא אם כן ה' בחר להסגיר את עמו בשל חטאיהם [רא"ש, הדר זקנים].
מתוך פסוק זה עולה התפיסה כי ה' ברא את האדם כדי שיכיר את בוראו, ועם ישראל הוא העם המייחד את שמו בעולם. אם יימחה זכרם של ישראל, יישכחו ניסי ה' והבריאה תאבד את תכליתה [הטור הארוך, ביאור יש"ר]. לכן, במקום להשמיד את ישראל, ה' בוחר לפזר אותם בגלות בין האומות. פיזור זה מבטיח שהאויבים לא יוכלו לכלותם לחלוטין, ומוכיח שהגלות היא עונש אלוהי מכוון ולא תוצאה של עליונות כוח האויב [ספורנו, מלבי"ם].