דברים, פרק ל״ב, פסוק ח׳

בעת עיצוב העולם בשחר ההיסטוריה, כאשר ה' העניק לאומות את נחלתן, בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, הוא פיצל את האנושות לקבוצות שונות, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם. פירוד זה, שהחל בדור הפלגה או בימי אברהם, נשא גם משמעות רוחנית שבה הופקדו שאר האומות בידי שרים עליונים, בעוד שה' שמר את ישראל תחת השגחתו הישירה. ה' קיים את האומות וקבע, כלומר יַצֵּב, את שטחי המחיה שלהן, גְּבֻלֹת עַמִּים, אך עשה זאת מתוך מכוונות מלאה לעם הנבחר שיעמוד תחת השגחתו הפרטית. חלוקת העולם נעשתה בהקבלה מדויקת לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בין אם מדובר בשבעים אומות שכנגד שבעים הנפשות שירדו למצרים כדי ללמד על ערכו העצום של העם, ובין אם בשנים עשר עמי כנען שהחזיקו בארץ כפיקדון זמני עבור שנים עשר השבטים.