דברים, פרק ל״ב, פסוק מ״ו

הבסיס לנאמנות לה' הוא התמסרות מוחלטת ללימוד התורה ולהעברתה לדורות הבאים. הדרישה שִׂ֣ימוּ לְבַבְכֶ֔ם תובעת מהאדם ריכוז עמוק של כל חושיו כדי להבין את דקויות התורה, וכן עבודה פנימית בשני היצרים המשמשים יחד לעבודת הבורא. המילה מֵעִ֥יד אינה רק מתן עדות אלא אזהרה חמורה מפני חטא וסטייה מן הדרך, בעוד המילה הַיּ֑וֹם מדגישה כי דברי התורה צריכים לעורר התחדשות יומיומית, או לחלופין רומזת לתיקון הרוחני שמעניק יום השבת. המסירה לדור הבא, אֲשֶׁ֤ר תְּצַוֻּם֙ אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם, כוללת הן את הנחלת ההלכה והן את האזהרה המוסרית שהורים מעבירים לילדיהם. תהליך זה בא לידי ביטוי בציווי לִשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת, המשלב את לימוד התורה ושינונה יחד עם קיומן המעשי של המצוות.