דברים, פרק ל״ב, פסוק מ״ג

באחרית הימים נקראות אומות העולם לשבח את ישראל על שדבקו בה' בגלות, ולחלופין זוהי פנייה לאומות לנהוג בעם ברחמים, או קריאה לישראל המפוזרים לשמוח תחת ההכרזה הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ. השמחה נובעת מכך שה' יבוא חשבון עם האויבים על כל סוגי הפגיעות: כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם על הפגיעה הפיזית ושפיכות הדמים, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו על הסבל הנפשי והעושק הרכושי שספגו ישראל. תכלית הגאולה היא נחמה וטיהור, כאשר המילים וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ מתארות את ה' כמפייס ומנקה את ארצו ואת עמו כאחד. עם זאת, ייתכן שיחסי הגומלין שונים בתהליך זה: העם הוא זה שמטהר את הארץ מדם נקי על ידי פגיעה באויביו, או לחלופין אדמת הארץ וייסורי החורבן הם אלו שמכפרים על חטאי העם.