דברים, פרק ל״ב, פסוק מ״ו

יצא לכם פעם להקשיב למילים האחרונות של אדם אהוב רגע לפני פרידה? בדרך כלל, אלו המילים הכי חשובות שיש, כאלו שזוכרים לתמיד. כך בדיוק קורה כשמשה רבנו נפרד מבני ישראל. רגע לפני שהוא עוזב, הוא מבקש מהם משהו חשוב מאוד. הוא אומר להם שִׂימוּ לְבַבְכֶם. הכוונה היא שכאשר לומדים תורה, צריך להתרכז מכל הלב. העיניים, האוזניים והלב צריכים להיות מכוונים יחד להבנת הדברים, כי בתורה יש רעיונות עמוקים שדורשים הקשבה אמיתית. משה ממשיך ואומר את המילים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד. המילה הזו היא לא רק עדות, אלא סוג של אזהרה חמה. משה מזהיר את העם ומבקש מהם להישאר בדרך הטובה ולא לטעות. הוא מוסיף את המילה הַיּוֹם, כדי ללמד אותנו שדברי התורה צריכים להרגיש לנו תמיד רעננים, חדשים ומרגשים, ממש כאילו ה' נתן לנו אותם היום. אבל זה לא מספיק רק ללמוד בעצמנו. משה אומר אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם. כל הורה צריך להדריך את הילדים שלו ללכת בדרך הישר ולהעביר את התורה הלאה. בסוף הדברים, משה אומר להם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת. אלו שני שלבים שמשלימים זה את זה: קודם כל צריך ללמוד, לשנן ולזכור היטב את התורה, ואז צריך גם לקיים את המצוות בפועל. משה בעצם מבקש מהעם דבר אחד פשוט וגדול, להיות נאמנים לחלוטין לה' ולשמור את התורה באהבה.