יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשמשהו לא מסתדר בדיוק כמו שרצינו, ואנחנו מיד מרגישים שזה פשוט לא הוגן? רגע לפני שמשה רבנו נפרד מעם ישראל, הוא מלמד אותם סוד חשוב מאוד: כל מה שקורה לנו הוא תוצאה של הבחירות והמעשים שלנו, וה' תמיד פועל בצדק. משה אפילו נותן דוגמה אישית, ומקבל באהבה את העובדה שהוא עצמו לא ייכנס לארץ ישראל.
משה קורא לה' במילה הַצּוּר. למה דווקא כך? מצד אחד, צור הוא סלע חזק, יציב ומוחלט שאי אפשר להזיז. מצד שני, המילה מזכירה לנו שה' הוא היוצר שצייר וברא את הכול. למרות שה' כל כך חזק ויכול היה לכעוס מיד כשמישהו טועה, הוא מתאפק, ופועל תמיד במתינות ובסבלנות.
משה ממשיך ואומר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כלומר שהיצירה של ה' היא מושלמת וללא שום חיסרון. אז אולי תשאלו, אם הכול כל כך מושלם, איך יכול להיות שבני אדם עושים לפעמים מעשים רעים? התשובה היא שהשלמות של ה' מתבטאת בדיוק בזה שהוא נתן לנו בחירה חופשית. אם לא הייתה לנו אפשרות לבחור והיינו מוכרחים לעשות רק טוב, לא היינו ראויים לשום שכר על המאמץ שלנו. לכן, כשאדם בוחר לעשות משהו לא טוב, זה נובע רק מהבחירה שלו, בעוד שהיצירה של ה' נשארת מושלמת.
לפעמים קשה לנו להבין למה דברים מסוימים קורים, אבל המילים כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט מסבירות לנו שה' לא פועל סתם כך. גם כשהוא מתנהג איתנו ברחמים וגם כשנראה לנו שהדין קשה, הכול מבוסס על צדק אמיתי. זה ממש כמו שופט שלוקח חפץ ממי שלקח אותו בלי רשות ומחזיר אותו לבעלים שלו, רק כדי לתקן את המצב ולהשיב את הצדק.
ומה קורה כשנראה לנו שלפעמים לאנשים טובים קשה ולאנשים רעים קל? כאן משה מזכיר שה' הוא אֵל אֱמוּנָה, הוא נאמן לקיים את הבטחתו ולשלם שכר טוב לצדיקים בעולם הבא, גם אם לפעמים זה מתעכב. באותו זמן, וְאֵין עָוֶל, ה' לא מקפח אף אחד. הוא דואג לתת גם לאנשים שבחרו בדרך רעה את השכר על המעשים הטובים המעטים שבכל זאת עשו כבר עכשיו, וכך הדין נעשה בצדק מושלם. בסופו של דבר, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. כשאדם מבין באמת איך הכול עובד, הוא בעצמו מצדיק את הדין ומודה שכל מה שה' החליט עבורו היה ישר, מדויק וראוי.