דברים, פרק ל״ב, פסוק כ״א

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת ואז מקבלים יחס בדיוק באותה הצורה? ה' פועל כאן מול עם ישראל לפי הכלל של מידה כנגד מידה. עם ישראל עזב את ה' והתחיל לעבוד פסלים שאין בהם שום כוח. ה' קורא לפסלים האלו בְלֹא־אֵל, כלומר משהו שהוא בכלל לא אלוהים, ומסביר שהעם הכעיס אותו בְּהַבְלֵיהֶם, שזה אומר באמונות תפלות, בכישופים ובדברים שאין בהם שום אמת. בגלל שעם ישראל בחר ללכת אחרי דברים לא אמיתיים וחסרי חשיבות, ה' מחליט שגם התגובה למעשים שלהם תהיה דומה. ה' אומר שהוא ימסור אותם לשליטה של בְּלֹא עָם, כלומר אומה פשוטה מאוד כמו הבבלים, שלא נחשבו באותו זמן לעם חשוב, מסודר או מכובד עם היסטוריה משלו. ה' קורא לאומה הזו גּוֹי נָבָל, שזה אומר עם כסיל, אכזרי וחסר נימוסים. כשעם ישראל יראה שהוא נשלט על ידי אומה כל כך נחותה, הוא ירגיש בושה. ההשפלה הזו לא נועדה רק להעניש, אלא לעורר את העם להבין את הטעות שלו, להצטער על כך שעזב את ה' האמיתי, וללמוד את הלקח כדי לחזור לדרך הטובה.