חשבתם פעם איך זה מרגיש לעבור לבית חדש וטוב יותר אחרי מסע ארוך ומעייף מאוד? במשך ארבעים שנה בני ישראל הלכו במדבר ואכלו מן שירד מהשמיים. עכשיו, כשהם נכנסים לארץ ישראל, הכל עומד להשתנות. ה' מביא אותם למקום מיוחד, וזה מתואר במילים יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמוֹתֵי אָרֶץ. ארץ ישראל היא ארץ גבוהה עם הרים שנותנים אוויר צלול והגנה מפני אויבים. העלייה להרים האלה נותנת לעם תחושה של ביטחון, כבוד והצלחה, ממש כמו לעמוד במקום גבוה וחשוב מעל כולם.
בארץ החדשה המן פוסק, ובמקומו וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי. בני ישראל מתחילים לאכול את הפירות והתבואה שגדלים בטבע. ה' מברך את האדמה, והם זוכים לאכול יבול טבעי וטעים שצומח מהר. השפע הזה כל כך גדול ומיוחד, עד שכתוב וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. המילים חלמיש צור מתארות סלע קשה וחזק במיוחד. אולי תשאלו את עצמכם איך יכול להיות שדבש ושמן יוצאים מתוך אבן קשה? הכוונה היא לעצי הזית ולעצי התמר שמהם מכינים דבש. בארץ ישראל, העצים האלה גדלים מצוין דווקא באדמה קשה ומלאה בסלעים שעל ההרים. קרני השמש מאירות עליהם שם, וכך הזיתים מתמלאים בשמן משובח והתמרים הופכים למתוקים מאוד.
ה' נתן לעם ישראל את כל השפע, האוכל הטעים והביטחון הזה כדי שיהיה להם קל ונעים לקיים את התורה מתוך שמחה. אבל יש כאן גם מסר חשוב עבורנו: לפעמים, כשיש לנו כל כך הרבה דברים טובים, נוחות ושפע של מתיקות, אנחנו עלולים להתרגל לכך, להפוך לשאננים ולשכוח מי נתן לנו את הכל. המטרה היא ליהנות מהשפע, ותמיד לזכור להודות לה' עליו.