תארו לעצמכם שאתם מגיעים למקום שבו יש לכם כל כך הרבה אוכל טעים ומשובח, עד שאתם בכלל לא צריכים לדאוג מאיפה תשיגו את הארוחה הבאה שלכם. ה' העניק לעם ישראל בארץ ישראל שפע עצום של אוכל, כדי שיהיה להם זמן פנוי ללמוד תורה ולקיים מצוות ברוגע. אבל בשפע הזה הייתה גם סכנה, כי לפעמים כשיש יותר מדי אוכל מפנק, אפשר לשכוח את הדברים החשובים באמת ולהפוך לעצלנים שנמשכים רק לתענוגות.
השפע הזה כלל את המאכלים הכי טובים שיש. ה' נתן להם חֶמְאַת בָּקָר, שזו השמנת העשירה שאוספים מעל חלב הפרות, וַחֲלֵב צֹאן, שהוא חלב כבשים טרי. היה להם כל כך הרבה, שהם יכלו להרשות לעצמם לאכול רק את החלקים הכי טובים. בנוסף, הם אכלו בשר מצוין שנקרא עִם־חֵלֶב כָּרִים, שזה בשר של כבשים צעירים שגדלו בשדות מרעה. המילה חלב משמשת כאן כדי לתאר את החלק הכי מובחר וטוב. היו שם גם וְאֵילִים בְּנֵי־בָשָׁן וְעַתּוּדִים, שהם כבשים ותיישים חזקים ושמנים שגדלו באזור שנקרא בשן, מקום שהיה מפורסם בעשב המצוין שלו.
גם בשדות צמח אוכל נהדר. הברכה מתארת חיטה שנקראת עִם־חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה. למה כליות? כי גרגירי החיטה היו כל כך גדולים, יפים ותפוחים, עם חריץ באמצע, שהם היו נראים ממש כמו כליות קטנות. מחיטה כזו מכינים את הקמח הכי נקי ומשובח. לבסוף, הייתה גם ברכה מיוחדת לענבים: וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר. היין נקרא כאן דם בגלל הצבע האדום והעז שלו, שמראה שזהו יין איכותי מאוד. המילה חָמֶר מתארת יין שיש לו טעם פשוט נפלא. מיץ הענבים היה כל כך שופע, עד שהוא נזל מהענבים מעצמו, בלי שאפילו יצטרכו להתאמץ ולסחוט אותם.