קרה לכם פעם שמישהו עשה בשבילכם משהו ממש טוב, העניק לכם מתנה מכל הלב, ובמקום להגיד תודה פשוט הפניתם לו עור? משה רבנו מביט בעם ישראל ושואל אותם בפליאה גדולה: הֲ לַה' תִּגְמְלוּ־זֹאת? האות ה' במילה הזו נכתבת בתורה כשהיא גדולה במיוחד ומופרדת, כי היא מבטאת תדהמה ואפילו כאב. משה שואל: איך ייתכן שאתם מחזירים לה' רעה תחת טובה כה גדולה? הרי כשמישהו חוטא, הוא לא פוגע בה' שאינו זקוק לדבר, אלא רק פוגע בעצמו.
משה קורא למי שמתנהג כך עַם נָבָל וְלֹא חָכָם. אדם "נבל" הוא ההפך הגמור מאדם נדיב, כי במקום להגיד תודה על הטוב שקיבל, הוא כפוי טובה ומחזיר רעה למי שעזר לו. הוא גם "לא חכם", כי הוא לא עוצר לחשוב על התוצאות של המעשים שלו ולא מבין שזה פשוט מנוגד לכל היגיון להתנהג כך אל מי שמיטיב עמו.
כדי להמחיש לעם עד כמה ה' אוהב אותם, משה מפרט ארבעה חסדים עצומים. ה' הוא אָבִיךָ, ממש כמו אבא אוהב שיצר אותנו ונותן לנו שפע מכל הלב בלי לבקש פרס. הוא גם קָּנֶךָ, מי שהציל ופדה אותנו מעבדות במצרים, ושומר עלינו במקום בטוח ממש כמו נשר השומר על הגוזלים בתוך קן. ה' הוא זה אשר עָשְׂךָ, כלומר בחר בנו מכל העמים, נתן לנו את התורה ועיצב אותנו מבחינה רוחנית. ולבסוף, וַיְכֹנְנֶךָ, הוא נתן לנו בסיס חזק ויציב, עם מנהיגים, כוהנים ונביאים משלנו, וכל מה שאנחנו צריכים כדי לחיות כעם מיוחד ושלם.