יצא לכם פעם להיבהל ממשהו ולרוץ מיד הביתה כדי להרגיש בטוחים? בדרך כלל, הבית והחדר שלנו הם המקומות המוגנים ביותר שבהם אנחנו יכולים להירגע. אבל כאן מתואר מצב קשה ועצוב שבו בני ישראל מאבדים את ההגנה של ה', ואין להם לאן לברוח.
המילה תְּשַׁכֶּל פירושה להביא אובדן וצער, והיא מתארת סכנה שנמצאת פשוט בכל מקום. מִחוּץ לבית יש סכנה של אויבים, והמפרשים מסבירים שהסכנה בחוץ מגיעה בגלל חטאים שאנשים עשו בגלוי, ברחוב ולעיני כולם. אבל גם מי שבורח אל תוך הבית ומסתתר, מגלה שוּמֵחֲדָרִים יש אֵימָה, כלומר פחד עצום ומשתק. הפחד הזה תוקף אנשים בתוך החדרים הסגורים בגלל מעשים רעים שהם עשו בסתר, כשהם חשבו שאף אחד לא רואה אותם.
חוסר הביטחון הזה פוגע בכולם ללא הבדל. הוא פוגע בבָּחוּר צעיר וחזק שבימים רגילים בוטח בכוח שלו, בבְּתוּלָה שהיא נערה צעירה, בתינוק יוֹנֵק קטן, וגם באִישׁ שֵׂיבָה, אדם זקן וחכם שמרגיע את כולם בדרך כלל. הכל הפוך מהמצב הטבעי: החזקים לא מצליחים לשמור על עצמם, והמבוגרים לא יכולים להגן על הצעירים ולהרגיע את הפחד שלהם.