דברים, פרק ל״ג, פסוק ט׳

שבט לוי מסמל מסירות מוחלטת לה', שבאה לידי ביטוי לאחר חטא העגל כאשר הענישו את החוטאים ללא משוא פנים, גם כשהיה מדובר בקרובי משפחתם. הלוויים התגברו על רגשותיהם הטבעיים בהדרגתיות: אצל ההורים נמנעו מראייה מעוררת רחמים ולכן נאמר הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, כלפי האחים שללו את ההכרה ולכן וְאֶת־אֶחָיו לֹא הִכִּיר, ואצל הבנים ניתקו לחלוטין את הידיעה ולכן וְאֶת־בָּנָו לֹא יָדָע, אולם יש המפרשים שהצהרה זו מעידה דווקא כי השבט שמר על טהרתו ומעולם לא ראה את בני משפחתו חוטאים. ניתוק זה מנגיעות אישיות מאפיין את השבט לדורותיו, ומתבטא בהתרחקות מהמשפחה לטובת לימוד תורה, בעבודת הכהן הגדול במקדש גם בשעת צערו, וביכולתם לשמש כשופטים נטולי פניות. התמורה להתנהגותם מוסברת בכך כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, שכן הם הקפידו על הדיבור האלוהי שלא לעבוד עבודה זרה ועל הציווי להרוג את החוטאים. לבסוף נאמר וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, מאחר ששבט לוי היה היחיד שהקפיד לשמור על ברית המילה ולמול את בניו חרף סכנות הנדודים במדבר.