דברים, פרק ל״ג, פסוק ז׳

ברכת משה, הפותחת במילים וְזֹאת לִיהוּדָה, ממשיכה את הברכה לראובן בזכות הודאת שניהם בחטא, ומהווה תפילה להצלחת שבט יהודה המשמש כחיל החלוץ של ישראל. הבקשה שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה נועדה לקבלת תפילות השבט לפני הקרב ורומזת גם לתפילה על שבט שמעון המפוזר, בעוד המילים וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ מבקשות שהחיילים ישובו אל משפחותיהם בשלום ללא אבדות. ההכרזה יָדָיו רָב לוֹ מבטיחה שכוחו יספיק לו כדי להילחם בהצלחה ולכבוש שטחים רבים בכוחות עצמו, ללא צורך בבעלי ברית בשר ודם. עם זאת, הברכה נחתמת בבקשה וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה, המדגישה כי למרות עוצמתו הצבאית, הניצחון האמיתי על אויביו תלוי לחלוטין בעזרתו ובהשגחתו של ה'.