דברים, פרק ל״ג, פסוק ד׳

הכרזה לאומית זו מבטאת קריאה של העם כולו, המצהיר כי את התּוֹרָה הכתובה והתורה שבעל פה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה כשליחו של ה', מתוך קבלת עול מלכות. לחלופין, אלו דברי הלוויים המעבירים את המסורת, או סגנון נבואי שבו משה מדבר על עצמו בגוף שלישי. בניגוד לירושה גשמית העוברת מאליה, התורה היא מוֹרָשָׁה, נחלה השייכת לכל יהודי מלידתו אך קניינה המעשי דורש עמל והתמסרות אישית. נחלה בלעדית זו שייכת לקְהִלַּת יַעֲקֹב, מונח המלמד שקיום התורה מותנה באחדות ישראל וכולל גם את הגרים המצטרפים לעם, תוך הוצאת שאר האומות.