דברים, פרק ל״ג, פסוק כ״ז

האל הנצחי שקדם לכל הבריאה, אֱלֹהֵי קֶדֶם, משמש כמחסה וכמְעֹנָה עליונה לעם ישראל, בין אם כשחקים שבהם הוא שוכן, כהשגחתו הפקוחה, או כנוכחותו התמידית בתוך העם. כשם שהוא סוכך מלמעלה, כך וּמִתַּחַת הוא מעניק משען באמצעות זְרֹעֹת עוֹלָם, שהן זרועותיו הנצחיות התומכות בישראל כהורה הנושא את ילדו, אף שיש הרואים בכך ביטוי למלכים ארציים חזקים ואיתנים הכפופים למרותו. בזכות הגנה מקיפה זו ה' פועל באקטיביות וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, כדי להדגיש שהניצחון מושג בכוחו ולא בכוח החרב של ישראל. השלמת הניצחון מגיעה כאשר הוא גוזר וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד, בין אם כציווי ישיר לעם למחות את האויבים ובין אם כפקודה אלוהית שבה ה' מכלה אותם במאמרו.