כוח הדיבור מבדיל באופן מובהק בין האדם הנבון לאוויל. דִּבְרֵי פִי־חָכָם ניחנים בחֵן, שכן הוא מקפיד על דיבור נעים וראוי הגורם לבריות לאהוב אותו ולהישמע לו. לעומת זאת, וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ, כלומר מביאות עליו השחתה ואובדן בעקבות דיבורו חסר הדעת, ולעיתים אף מסיתות ומשחיתות את סביבתו. ניגוד זה מקבל גם משמעות היסטורית, בין אם במאבק בין דברי האמת של ירמיהו לנביאי השקר שהשחיתו אותם, ובין אם בדמותו של כורש מלך פרס, שבתחילה דיבר בחן כשהתיר ליהודים לעלות לירושלים, אך בהמשך הפך לכסיל כשהגביל את נוכחות ה' וביטל את החלטתו.
קהלת, פרק י׳, פסוק י״ב
דִּבְרֵ֥י פִי־חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.